זהר

שצח) ת"ח, בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו, ואתנסיבת ארעהון, חמא. מה חמא, דאיהו אמר וירא. אלא חמא בחכמתא דיליה, דאיהו, וחמשה עלאי דמדין, ועמיה, נפלין בידא דישראל. חמא, ולא ידע, ועל דא אקדים לבלעם, דחיליה בפומיה, כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון.

פירוש הסולם

שצח) ת"ח בשעתא דחמא וכו': בוא וראה, בשעה שבלק ראה כי סיחון ועוג נהרגו וארצם נלקחה, ראה, עוד דבר. שואל, מהו ראה שהכתוב אומר, וירא. ומשיב. אלא ראה בחכמה שלו, שהוא וחמשה עליונים של מדין, ועמו נופלים בידי ישראל. ראה ולא ידע בבירור. ועל כן הקדים אל בלעם, שכחו בפיו, לברך ולקלל, כמו ישראל שכחם בפיהם.