זהר

ז) ומאי דאשתאר מן קרבנא, בעיא לאתוקדא ולאתאכלא בלילא, דלא יתהני מיניה ב"נ. מ"ט דהאי עולה, קרבנא דעלוון, לית רשו לב"נ בעלמא לאתהנה מיניה. בגין דדהוא קורבנא לא אתקריב, אלא מגו דאתמשכא במחשבה רעה, סטרא דמסאבא. ודלא יתפשט ולא יסטי האי סטרא, כלא אתהדר לגו אשא לאתאכלא, ולא יתהני מההוא קרבנא בר נש בעלמא.

פירוש הסולם

ז) ומאי דאשתאר מן וכו': ומה שנשאר מן הקרבן צריך להשרף ולהתעכל בלילה, כדי שאדם לא יהנה ממנו. מה הטעם של העולה הזו, שקרבן של עולות אין רשות לאדם להנות ממנו. הוא משום שהקרבן ההוא אינו נקרב, אלא משום שעל ידי מחשבה רעה, נמשך צד הטומאה. וכדי שהצד ההוא לא יתפשט ולא יטה ממקומו, הוחזר הכל לתוך האש להתעכל. ושום אדם שבעולם לא יהנה מהקרבן ההוא.