זהר

תעח) ולא עוד, אלא כד בני ישראל בגלותא, עלייהו אתמר מי מעכב שאור שבעסה, והא אוקמוה מארי מתניתין, בזמנא דערב רב אינון ראשים על ישראל, כביכול כאילו עברין שולטני דקב"ה, וייעלון במשפטי ככביא ומזלי. ובג"ד צווחין ואמרין, יי' אלהינו בעלונו אדונים זולתך.

פירוש הסולם

תעח) ולא עוד אלא וכו': ולא עוד אלא כשבני ישראל בגלות, נאמר עליהם מי מעכב שאור שבעסה. והרי העמידו בעלי המשנה, בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול, כאלו העבירו הממשלה של הקב"ה, ובאו במשפטי הככבים ומזלות. ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך.