זהר

תעב) א"ר אלעזר, אבא, כמה יאות הוא, אי לא אשכחנא פלוגתא על דא. אמר ליה ברי אימא. א"ל והא כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור, ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה, כצמידא דא דאתחבר בב"נ בקשוטוי, הכי אתחברו ישראל בבעל פעור. א"ל אלעזר, הכי הוא ויצמד ישראל לבעל פעור, אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה, אלא דאתדכו ממותא, דלא שריא עליהו מותא.

פירוש הסולם

תעב) א"ר אלעזר אבא וכו': אר"א, אבי, כמה יפים היו דבריך, אם לא היתה נמצאת עליהם סתירה. אמר לו, בני, אמור. אמר לו, והרי כתוב, ויצמד ישראל לבעל פעור. ולמדנו שנתחברו ישראל בבעל פעור, כצמיד הזה המחובר באדם בתכשיטיו, כך נתחברו ישראל בבעל פעור. הרי שגם ישראל חטאו ולא הערב רב בלבדם. אמר לו אלעזר, כך הוא, ויצמד ישראל לבעל פעור, אבל אני לא אמרתי, שישראל היו טהורים מחטא ההוא, אלא אמרתי שנטהרו ממות, שלא שרה עליהם המות.