זהר

תצח) ות"ח כד הוו נפקי אלין אתוון ברזא דכללא דדכר ונוקבא, ברירן מחקקן. חד את הוה סליק עלייהו, דהוה רשים וגליף להני אתוון, ומעטר לון, וההוא את אזיל בכולהו, מרזא דבוצינא אתגליף. וההוא את איהו אות ו׳, דהוא סליק על כל אתוון אחרנין, וגליף לון על כלא.

פירוש הסולם

תצח) ות"ח כד הוו וכו׳: ובוא וראה כשהאותיות האלו היו יוצאות בכלל דכר ונוקבא, שהם ז"א ומלכות, המרומזים במלה אנכי (כנ"ל אות ת"צ) ברורות, חקוקות, אות אחת היתה עולה עליהן, שהיה רושם ומחוקק לאותיות האלו, ומעטר אותם, והאות ההוא הולך בכולן, שנחקק מסוד הנר, שהוא בינה, וגם הוא נקרא משום זה, נר, והאות ההיא היא אות ו׳, שהוא הקו האמצעי, שהוא עולה על כל האותיות האחרות, ומחוקק אותן על הכל. כלומר על כל מה שצריכות. כי הקו האמצעי הוא המודד הארת קו שמאל, והוא המיחד הימין והשמאל, והוא המגלגל אותם לגלות הארתם כנ"ל בהסולם (אות תצ"ד).