פירוש הסולם
תצג)
אנכי. רזא דרזין וכו׳: אנכי. סוד הסודות ליודעי החכמה, באותה שעה שאותיות אלו, של אנכי, יצאו בסוד שז"א ומלכות כלולים בהם יחד. אשר אני שבאנכי, הוא יסוד דז"א, ואות כ׳ שבה, היא המלכות, כנ"ל בדבור הסמוך. יצא הנר לחקוק המדה. מדד בצד זה עשר אמות, ויצאו ניצוצים, בשבעים ושנים ניצוצים. והתלהטו להבות, ונצוצים עולים ויורדים. אחר זה, משתככים ועומדים בבחינת עליה למעלה למעלה. מדד בצד האחר עשר אמות, ויצאו גם כן ע"ב ניצוצות כמו באפן הראשון. וכן לכל הצדדים.
פירוש. כל הארה שלמה, יש בה הארת שם מ"ב בג"ר שלה, והארת השם ע"ב בו"ק שלה. והוא מטעם, כי מתקון הקו האמצעי, הוא, שלא תתגלה החכמה אלא בו"ק, וע"כ השם ע"ב המאיר בהארת החכמה, הוא בו"ק. ובג"ר אין חכמה, אלא השם מ"ב מאיר שם בחסדים מכוסים בחכמה.
וסוד השם מ"ב, מבואר לעיל
(בז"ח בראשית אות מ"ז) שד׳ צדדים יש בכל הארה, שהם חו"ג תו"מ, שבכל צד יש ג׳ קוין, כלולים זה מזה, דהיינו תשעה קוין, ועם הכולל, הם עשר בחינות לכל צד, ובארבעה צדדים, יש מ׳ בחינות, ועם ב׳ כוללים של ימין ושמאל שבהם, הם מ"ב. שז"ס השם של מ"ב אותיות ע"ש. שהוא מאיר בג"ר, ובחסדים מכוסים.
וסוד שם ע"ב, ה"ס הארת החכמה היוצאים מג׳ פסוקים ויסע ויבא ויט, שיש בהם רי"ו אותיות, וע"ב תיבות
(כמ"ש בזהר בשלח אות קע"ג) וגם הוא סוד הארת י"ב צירופי הויה, וכשהם מאירים בכל קצה מששה קצוות של ז"א, הם שש פעמים י"ב, שהם ע"ב. ואז מאירה החכמה בנה"י דז"א ובמלכות, שהם בחינת ו"ק.
וז"ש,
בההוא שעתא דאלין אתוון נפקו ברזא דכליל כחדא, בשעה שהארת האותיות אנכי, יוצאת בסוד שז"א ומלכות כלולות בו יחד, שאז נמצאת ההארה שלמה, שיש בה הארת החסדים המכוסים מז"א, שבו מאיר השם מ"ב והארת החכמה ממלכות, שבה מאיר השם ע"ב, כנ"ל,
נפקא בוצינא, שהיא הקו האמצעי
לגלפא משחתא לחקוק המדה, דהיינו למעט הג"ר דחכמה, וליחד הקוין ימין ושמאל זה בזה, ולהוציא הארת ג׳ קוין, מיוחדים וכלולים זה בזה.
מדיד בסטרא דא עשר אמין, דהיינו שהוציא בצד אחד, מד׳ צדדים חו"ג תו"מ, ט׳ קוין, שעם הכולל הם עשר בחינות, המכונות עשר אמות, שה"ס הארת השם מ"ב המאירה באותו הצד, כנ"ל שה"ס הארת החסדים המכוסים.
ונפקו זיקין בזיקין שבעין ותרין, שהוא סוד הארת השם ע"ב, המאיר בהארת החכמה.
ואתלהטן שביבין, כי אין החכמה מאירה אלא ביחד עם הדינים
(כמ"ש באדרא זוטא אות רי"ט) המכונים שביבין.
נציצין סלקין ונחתין, שהתנוצצות מהארת החכמה עולה ויורדת, כי הארת החכמה פעם עולה דהיינו שמאירה ממטה למעלה, ופעם יורדת, דהיינו שמאירה ממעלה למטה. עד שבא הקו האמצעי ומתקן אותה שלא תאיר אלא ממטה למעלה.
לבתר, אחר שהקו האמצעי תקן אותה,
אשתככו וקאימו בסליקו לעילא לעילא נשתככו ועמדו להאיר בבחינת עליה למעלה למעלה, ולא להאיר עוד ממעלה למטה.
מדיד בסטרא אחרא עשר אמין, דהיינו שהוציא הארת שם מ"ב גם בצד אחר מד׳ צדדים חו"ג תו"מ
ונפקו אוף הכי זיקין בההוא גוונא קדמאה, דהיינו ע"ב זיקין, שה"ס הארת שם ע"ב.
וכן לכל סטרין שבכל ד׳ הצדדים יצאו כך, שהשם מ"ב האיר בג"ר שלהם בחינת חסדים מכוסים, והשם ע"ב האיר בו"ק שלהם בחינת הארת חכמה.
