זהר

רפא) וכד נחית, כמה צפרין מצפצפין לגביה, בכמה מיני נגון, כלהו על אברין דגופא, דאינון ענפי אילנא. ובכל גדפין דכל אבר, דתמן דיורא דצפורא, דאיהי אדנ"י, בכל ענפא וענפא, אשתכח פתיחא לגבי דבעלה. אדנ"י שפתי תפתח, איהו פתחא לגביה, בצלותא דעמידה. לית אבר מרמ"ח אברים דשכינתא, דלאו איהי פתיחא לקבלא ליה. ובג"ד אתקריאת שיחת מלאכי השרת. איהו צפצוף עופות, דאינון נשמתין דשריין באברים. איהי שיחת דקלים, דאינון ענפין דאילנא.

פירוש הסולם

רפא) וכד נחית כמה וכו': וכשהקול יורד לקבל השכינה בתפלת העמידה, כמה צפרים מצפצפות אליו, שהם רמ"ח אורות של השכינה שה"ס הדבור, וע"כ מצפצפות, כולן, בכמה מיני נגון, על אברי הגוף, שהם רמ"ח אורות דז"א, שהם ענפי האילן, ועל כל הכנפים שבכל אבר, דהיינו על המלכות שבכל אבר הנק' כנף. ששם משכן הצפור שהוא אדני, דהיינו המלכות. כי רמ"ח אורות דמלכות שוכנים על בחינת הכנף שיש בכל אור ברמ"ח אורות דז"א. כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעליון. כי בכל ענף וענף דז"א, נמצאת המלכות פתוחה לבעלה. שה"ס אדני שפתי תפתח. שהוא פתח לז"א, בתפלת העמידה. שאין אבר מרמ"ח האברים של השכינה, שאינו פתוח לקבל את ז"א. ומשום זה נקראת השכינה שיחת מלאכי השרת, משום שהיא בחינת דבור, והיא צפצוף עופות, שהם הנשמות השורות באברים של השכינה. הנקראת עופות. והיא שיחת דקלים, שהם ענפי האילן, שהם אברי ז"א, והיינו בבחינת גדפין שבכל ענף, ששם שורה אדני, שהוא דבור.
פירוש כל פרצוף מחולק על ימין ושמאל, שה"ס רמ"ח אברים שהם כלים דחסדים, בימין, ושס"ה גידים, שהם כלים דאורות דשמאל, שה"ס הארת חכמה, שהם בשמאל. וז"א, נקרא קול ועיקרו הוא הארת החסדים, וע"כ היחוד שלו בק"ש הוא ברמ"ח תיבות להשפעת החסדים. ואח"כ בתפלת העמידה הוא מתיחד עם המלכות הנקראת דבור, שעיקרה היא הארת החכמה. וכשהמלכות מקבלת החסדים מז"א בתפלת העמידה, היא מקבלת בכלים של חסדים שלה הנקראים רמ"ח אברים דשכינתא וסוד היחוד דקול ודבור, ה"ס היחוד דחסדים וחכמה, הדומים לקול ודבור, כי כמו שאין דבור בלי קול. כן אין מציאות הארת החכמה בלי חסדים. כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי התלבשות החסדים (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) וע"כ השכינה צמאה לקבל החסדים מז"א כדי שיתגלה הדבור שלה, שה"ס חכמה.
וז"ש וקול, דא שמע ישראל וכו', כי היחוד דשמע ישראל, הוא בשביל ז"א, שימשיך החסדים ברמ"ח אברים שלו, שהם הכלים דחסדים, כדי להשפיע אל השכינה אח"כ, כד נפיק לקבלא שכינתא בצלותא בחשאי, דהיינו בתפלת העמידה. ששם הוא מקבל אותה ומשפיע לה החסדים. ואומר שכל בחינה שבעליון משפעת לבחינה שכנגדה בתחתון. כי אע"פ שאנו אומרים שרמ"ח אברים דז"א מקבלים ומשפיעים החסדים. הכונה היא לבחינת מלכות שבכל אבר דז"א, שיש לה יחס עם המלכות הכוללת. וז"ש, כל אברין פתיהן כלהו גדפייהו ברמ"ח תיבין, גדפייהו היינו המלכויות שבכל אבר דז"א הן המקבלות החסדים ומשפיעות אל רמ"ח אברי המלכות. וז"ש, וכד נחית, דהיינו בתפלת העמידה, כמה צפרין מצפצפין לגביה וכו', שהם רמ"ח אברי המלכות הנקראת צפור. ובכל גדפין דכל אבר דתמן דיורא דצפורא וכו'. דהיינו שרמ"ח אברי הצפור הנקראים רמ"ח צפורים שוכנים על רמ"ח גדפין שברמ"ח אברי דז"א ומקבלים מהם החסדים. באפן, שכל אבר מן המלכות, מקבל מהבחינה שכנגדו במלכות שבכל אבר דז"א.