זהר

רמז) וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא, ולא משגחין אנפין באנפין, וכדין דינין מתערי בעלמא, וכורסוון רמיו, ועתיק יומין אסתים, ולא אתגלייא. הדא הוא דכתיב חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. עד די כורסוון רמיו, דאינון כתרין עלאין, דמשקיין לכלהו אחרנין, לאוקומי בקיומייהו. ומאן אינון. אבהן. ועתיק יומין יתיב, ולא אתגלייא. וכדין מהפכין חייבי עלמא רחמי לדינא.

פירוש הסולם

רמז) וכד חובי עלמא וכו׳: וכשהעונות העולם מתרבים, נסתם עתיקא קדישא, ואינם משגיחים פנים בפנים, ואז דינים מתעוררים בעולם והכסאות הוטלו, ועתין יומין, שהוא כתר, נסתם ולא נתגלה. ז״ש חזו הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. עד די כרסוון רמיו, פירושו, אלו כתרים עליונים המשקים כל האחרים להעמידם בקיומם, ומי הם. הם האבות, שהם חג״ת דז״א, ועתיק יומין יתיב, היינו שלא נתגלה, וע״כ מכונה יושב, כי היושב ממעט קומתו. ואז מהפכים רשעי עולם את הרחמים לדין.