זהר

רמג) רחיש ר״ש בצלותא, עד דהוו מצלי שמעו חד קלא, פוטקרא דקיטפא עולו לאתרייכו, קטפירא דבורייני לא שראן בעלמא, דהא, ר״ש בן יוחאי בטיל לון. זכאה אנת ר״ש, דמארך בעי ביקרך על כל בני עלמא. במשה כתיב ויחל משה וגו׳, דמשמע דאחיד ליה פרגודא, ואנת ר״ש גוזר, וקב״ה מקיים. הוא גוזר, ואנת מבטל.

פירוש הסולם

רמג) רחיש ר״ש בצלותא וכו׳: לחש ר׳ שמעון בתפלה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, פסקו גזרות הכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי ר״ש בן יוחאי ביטל אותן, אשריך ר׳ שמעון, שאדונך רוצה ביקרך על כל בני העולם. במשה כתוב, ויחל משה, שמשמע שאחזו פדגורא ואתה ר״ש, גוזר והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל. פוטקרא, הוא מלשון פתקין שפירושו כתבים (ירושלמי סנהדרין א') קוטפא, פירושו גזירה והוא מלשון הלש והמקטף (ב״מ פט). שפירושו כורת, גוזר. קטפירא, פירושו הכאות, מלשון ב"ו נותן קטפרס (וי״ר י״ח) בורייני, פירושו מחבלים, מלשון הני בריוני (ברכות יוד.) פרגודא, נראה שהוא מין מחלה.