זהר

רמב) עד דהוו אזלי עאלו בההוא כרם. חמו חד חויא דהוה אתי, ופומיה פתיחא, ומלהטא בארעא בעפרא. אשתניק ר״ש, וקטפר ידוי ברישיה דחויא, שכיך חויא, מאיך פומיה. וחמא לישניה מרחיש. א״ל חויא חויא, זיל ואימא לההוא חויא עלאה, דהא ר"ש בן יוחאי בעלמא שכיח. עייליה לרישיה לחד נוקבא דעפרא. אמר גוזר אנא, כשם דתתאה אתחזר לנוקבא דעפרא, כן עלאה יתחזר לנוקבא דתהומא רבא.

פירוש הסולם

רמב) עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. הוצק ר׳ שמעון, והכו ידיו בראש הנחש. שקט הנחש והוריד פיו. וראה ר״ש את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמסטין, שר׳ שמעון בן יוחאי נמצא בעולם. הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר, ר׳ שמעון, גוזר אני, כמו שנחש התחתון חזר לנקב העפר, כן נחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול. אשתניק פי׳ הוצק, דהיינו שבא במצוקה. כי על צוקה, מתרגם שניקא (משלי א׳ כ״ז). קטפר, פירושו הכו, מלשון ב״ו נותן קטפרם (ויקרא רבה י״ח) שפירושו מכה.