פירוש הסולם
קמז)
ות"ח וירעם בשמים ה' וגו': ושואל, כיון שאמר וירעם בשמים ה', למה כתוב ועליון יתן קולו, שהוא מיותר, ומשיב, אלא כאן סוד האמונה שאמרתי, שציון, הוא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנו ניזון. דהיינו שיש בה ב' בחינות, חכמה וחסדים, כנ"ל, הוא. משום ששתי מדרגות הן, והן אחד, שהן ציון וירושלים, זו דין וזו רחמים, ושתיהם הן אחת, מכאן דין ומכאן רחמים.
פירוש. ציון וירושלים שתיהן הן בחינת יסוד הנוקבא, אלא ציון ה"ס פנימיות היסוד, וה"ס מלכותא דדוד, שנמשכת ממנה החכמה,
(עי' לעיל ב"א דף ק"י ד"ה מלכותא) והיא בחינת רחמים כלפי ירושלים. וירושלים ה"ס חצוניות היסוד דנוקבא, ששם המסך וע"כ הוא דין. וז"ש
ותרוייהו חד, ששניהם הם בחינת יסוד דנוקבא,
מהכא דינא, היינו מירושלים,
ומהכא רחמי היינו מציון. ולפיכך,
ציון איהו שכלולא ושפירו דעלמא, היינו רק אחר שהחכמה שבה מתלבשת בחסדים של ירושלים, ונמצא שמ"ש,
דעלמא מניה אתזן, היינו מירושלים שבה החסדים, היוצאים על המסך.
