זהר

רסז) ודא בגלותא בתראה הוא כהאי ארז, דאתעכב לסלקאה. ומשעתא, דסליק עד דקאים בקיומיה, הוא יומא. ושירותא דיומא אחרינא, עד דעביד צל בנהורא דיממא. וארז לא סליק, אלא בעדונא דמיא. כד״א כארזים עלי מים. כך ארז בלבנון ישגא. דמתמן נפיק מבועא ונהרא דמיא, לאשקאה. וארז, דא קב״ה, דכתיב בחור כארזים.

פירוש הסולם

רסז) ודא בגלותא בתראה וכו׳: וזהו בגלות האחרון, הקב״ה הוא כארז הזה שמתעכב לפרוח ולעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו, דהיינו עד שתהיה הגאולה, הוא יום, דהיינו יומו של הקב״ה שהוא אלף שנה, והתחלת יום השני, עד שעושה צל באור היום, דהיינו אחר חצי היום שהחמה מתחלת לערוב, שהוא ביומו של הקב״ה אחר חמש מאות שנה, ואחר אלף וחמש מאות שנה תבא הגאולה. וארז אינו עולה אלא בעדון המים, כמ״ש כארזים עלי מים, כך ארז בלבנון ישגא, שמשם, מלבנון, שהוא חכמה, יוצא מבוע ונהר מים, שהוא בינה להשקות הארז, וארז זה הקב״ה, שהוא ז״א המקבל ההשקאה, שכתוב, בחור כארזים.