זהר

שפ) מזונא עלאה יתיר מאלין, הוא מזונא עלאה ויקירא, מאתר דאקרי שמים, והוא דקיק מכלהו, והוא מזונא דבני מרעי, הה"ד יי' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו. יי' דייקא, מ"ט, בגין דהני בני מרעי, לא אתזני אלא בההוא דקב"ה ממש.

פירוש הסולם

שפ) מזונא עלאה יתיר וכו': מזון עליון יותר מאלו, הוא מזון עליון ויקר ממקום שנקרא שמים, שהוא ז"א, דהיינו מן שאכלו ישראל במדבר. והוא דק יותר מכולם. והוא מזון של חולים. ז"ש ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו, ה' הוא בדיוק, שהוא ז"א. מהו הטעם, משום שאלו החולים אינם ניזונים אלא במזון ההוא של הקב"ה ממש. דהיינו ז"א.