תוכן

יא) והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד, לא אבאר בו, כי אם הפשט לבד. כי הנה האיש הזה היה מת, אלא שנתגלה לחכמים האלו, להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי, שולח השי"ת נשמות הצדיקים, או המלאכים, או אליהו הנביא ז"ל, ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה, היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם, ולא להתגלות לבני אדם חומריים, זולתי ע"י התלבשם באותם הקבין, דוגמת מלאכי אברהם, דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם, שאינם נראים כחגרים, אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה"ז ללמד תורה לצדיקים, הם באים כטעיני חמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין כי הם חגרים, הוא סוד המשל של רז"ל, על הנפש ועל הגוף, אחד חגר ואחד סומא, הרי שקראו הנפש חגר, בהיותה משוללת מן גופא, שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם, בלתי לבושא שהוא הגוף. ובכח אלו הקבין, קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו, ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש, הנקרא קבין, ונתפשט ממנו, ואז לא היה חגר כי אינו חגר זולתי בבואו לעה"ז, שהוא צריך בהכרח למלבוש, להתלבש רגליו פה בעה"ז וזמ"ש, והוה תמן ההוא בעל קבין, מתפשט מההוא גופא כו'. הרי כי אותם הקבין, הם דוגמת גופא, להתלבש בו הנשמה.