זהר

קסח) בג״כ, קדמאה דכלא, אהיה. תניינא, יה. בגין דחכמה אפיק ה׳, וסתים ביה, ולא אתפרשא לעלמין מניה. והא אוקמוה דכתיב, ונהר יוצא מעדן כהאי גוונא.

פירוש הסולם

קסח) בג״כ קדמאה דכלא וכו׳: משום זה השם הראשון של הכל, הוא אהיה. שהוא כתר. השני יה, שהוא חכמה. משום שהחכמה שהיא י׳, הוציאה ה׳ שהיא בינה, (כנ"ל אות קנ״ח) והיא סתומה בו ואינה נפרדת ממנו, מן הי׳ לעולם. שה״ס בינה הנכללת בחכמה, והם מכונים או״א עלאין. וע״כ נקראת החכמה בשם יה. וכבר העמדנו, שכתוב, ונהר יוצא מעדן, שפירושו, שהבינה הנקראת נהר יוצאת מעדן שהוא חכמה, שבינה זו ה״ס ישראל סבא, ותבונה, דהיינו חו״ב תתאין, והם כאפן הזה , כלומר שהקרן זוית שבימין האות ה׳ היא סוד י׳ שהיא חכמה הנקראת אבא תתאה, והנק' ישראל סבא, אשר אות ה׳. שהיא בינה הנקראת אמא תתאה, והנקראת תבונה, מתפשטת ממנו.