זהר

רנו) א"ר יצחק, כל חובי עלמא אחידן בדא, עד דאימא אתגליא בגיניהון. וכד איהי אתגליא, כל אינון בנין אתגליין. וכתיב לא תקח האם על הבנים. וכד אתתקן עלמא לתתא, אתתקן כלא, עד דסלקא תקונא לאימא קדישא, ומתתקנא, ואתכסיא ממה דאתגליא. ובגין כך כתיב, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכדין אקרי תשובה, תשובה ודאי. וכדין יום הכפורים אתקרי, כמה דכתיב מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו.

פירוש הסולם

רנו) אמר ר' יצחק וכו': אר"י, כל חטאי העולם אחוזים בזה, בגילוי ערוה, עד שאמא, שהיא המלכות, מתגלה בשביל החטאים, דהיינו שמתגלה ערותה, וכשהיא מתגלה כל אלו הבנים, דהיינו ישראל למטה, שהם בניה של המלכות, מתגלים. וכתוב, לא תקח האם על הבנים. וכשנתתקן העולם למטה נתתקן הכל, עד שעולה התקון לאמא קדישא, שהיא המלכות, ומתתקנת ומתכסית ממה שנתגלה, ומשום זה כתוב, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ואז נקראת תשובה. תשובה ודאי. ואז נקראת יום הכפורים, כמ"ש מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
פירוש. ב' נקודות נתתקנו במלכות, א) היא נקודתה עצמה דמדת הדין שלא נמתקה בבינה. שמבחינה זו כח הצמצום ומסך עליה שלא תוכל לקבל אור העליון. ב) היא הממותקת במדת הרחמים, בבינה, שמבחינה זו היא ראויה לקבל כל האורות שבבינה. ואז משפעת גם לבי"ע ולישראל מאורותיה הגדולים. כמ"ש כל זה לעיל (ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וענין ב' נקודין אלו נתבארו לעיל (בהקסה"ז אות קכ"ב וקכ"ג ע"ש בהסולם) ולפיכך המלכות משמשת רק בנקודה השניה דמדת הרחמים, ונקודה זו מגולה בה, אבל נקודה דמלכות דמדת הדין נגנזה בה, ואינה מתגלה, ואם היא מתגלית תיכף מסתלק ממנה האור העליון, מחמת הצמצום ומסך שבה כנ"ל.
וזהו שאומר שם (בהקסה"ז אות קכ"ג) דאיהו אלנא דטוב ורע, זכי בר נש, הא טוב, ואי לא זכי הא רע. שאם האדם זוכה נמצאת הנקודה דמדת הדין בגניזה בתוך המלכות, ורק הנקודה דמדת הרחמים מגולה, ואז המלכות משפעת לו כל טוב שמקבלת מבינה. ואם האדם אינו זוכה, אלא שחוטא, אז מתגלה נקודה דמדת הדין שבמלכות, ומיד כל האורות פורחות ממנה, והדינים נאחזים בה, ונמצא אז האדם בכל רע.
וז"ש כאן (אות רנ"ד) אמך היא ודאי, הא אם גילה ערייתה למאן בעי לאתבא לה, ודאי לתקנא מאי דגלי. דהיינו אם בא לחטוא, שאז, תגלה במלכות נקודה הא' דמדת הדין, שנקראת ערוה להיותה הגורמת להסתלקות כל האורות ממנה, אז אומר הכתוב, אמך היא, הרי המלכות היא אמך, לא תגלה ערותה. וז"ש, אמך היא ודאי. ואם חטא וגילה ערותה, ודאי הוא שצריך לתקן מה שגילה. דהיינו שאותה הנקודה דמדת הדין שגילה צריכים לחזור ולכסות אותה. ולתת השליטה לנקודה דמדת הרחמים, ואז תחזור ותקבל האורות מבינה.
וז"ש וכלהו חובי אחידן בההוא עריא (באות רנ"ה) שכל החטאים שאדם עושה נאחזים בגילוי ערוה ההיא, דהיינו שגורמים שמתגלה במלכות הנקודה דמדת הדין המסלקת ממנה האורות, שנקראת ערוה. ועליה כתיב לא תגלה. שעליה מזהיר הכתוב, לא תגלה. כד אתתקן, אתתקן לקבל ההיא דנלי, וכשהאדם מתקן את חטאו, הוא צריך לתקן כנגד מה שפגם באותו גילוי. דהיינו לחזור ולכסותה. ודא אקרי תשובה. כי ע"י הכיסוי הוא משיב את המלכות בחזרה לקבל את האורות מבינה.
וזה שרומז, לא תקח האם על הבנים. כי עם גילוי ערות האם הוא פוגם הן באם שנסתלקו ממנה האורות, והן בבנים, שהם ישראל שאין להם מה לקבל ממנה. וז"ש, וכד אתתקן עלמא לתתא אתתקן כלא עד דסלקא תקונא לאמא קדישא. דהיינו כשהאדם חוזר בתשובה למטה, מתתקן גילוי ערוה שעשה במלכות, ואתכסיא ממה דאתגלייא, שהערוה, שהיא הנקודה דמדת הדין חוזרת ומתכסה, דהיינו שנגנזה שוב, והנקודה דמדת הרחמים שולטת. ובגין כך כתוב, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. דהיינו החטא, שהיא הערוה שנתגלתה חזרה ונתכסתה. וכדין אקרי תשובה, תשובה ודאי. כי שבה לבינה. וכדין יום הכפורים אתקרי. כי כשהמלכות חוזרת לבינה היא נקראת יום הכפורים.