זהר

תטז) ולא קיימת בקיומה, עד דאזעירת סיהרא ברביעי, דהא סיהרא רגלא רביעאה איהו בכורסייא עילאה. ובגין דאיהי יומא ד' גבי ג' קיימין אחרנין, אתמר ברביעאה עובדא דילה, דהא אזעירת גרמה, ואחשיך בהוראה. ועל דא בתולה אית לה קיומא ברביעאה, לאחזאה י קיומא בסיהרא.

פירוש הסולם

תטז) ולא קיימת בקיומה וכו': והגיהנם לא נמצא בקיומו עד שנתמעטה הלבנה, שהיא המלכות, ביום רביעי. בי הלבנה היא רגל רביעית בכסא העליון, שהוא בינה, כי חג"ת דז"א הם ג' רגלים, והמלכות רגל רביעית. ומשום שהמלכות היא יום רביעי לג' הספירות האחרות, שהם חג"ת דז"א, שעליהם רומזים ג' ימים ראשונים, של מעשה בראשית, ע"כ נאמר ברביעי מעשה המלכות, אשר מיעטה את עצמה, והחשיכה אורותיה. וע"כ, בתולה, יש לה קיום ושלמות ביום רביעי, להראות הקיום של הלבנה דהיינו המלכות, שהוא ביום הזה.