זהר

תטו) אבל ביום שני דאתברי ביה גיהנם, עד לא קיימא בקיומא. דהא נפק מיום שני דהוא חשך, וכדין אתברי מניה. דכתיב, קץ שם לחשך וגו', וארחיה דההוא קץ, לכל תכלית הוא חוקר, אימתי. לבתר דקיימא בקיומה.

פירוש הסולם

תטו) אבל ביום שני וכו': ומשיב. אבל ביום שני, שנברא בו הגיהנם עוד לא היה נמצא בקיומו. כי הגיהנם יצא ביום שני, שה"ס קו שמאל, שהוא חשך, ואז נברא בו הגיהנם (כנ"ל בזהר בראשית א' אות מ"ד) שכתוב, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו'. שהגיהנם נק' קץ. ודרכו של אותו קץ, שלכל תכלית הוא חוקר. ומתי זה. הוא בשעה שכבר נמצא בקיומו. שזהו ביום ד'.