זהר

תיג) פתח ואמר, ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, האי קרא אתמר. וחבריא אתערו ביה, והכי איהו. אלא אמאי כתיב דא ביומא רביעאה, דהא מיום שני אתחזי למהוי סיהרא חסרא, דביום שני אתברי ביה גיהנם, והואיל ואתברי ביה, סיהרא איהי חסרה בגיניה, אמאי איהו כתיב ברביעי.

פירוש הסולם

תיג) פתח ואמר ויאמר וגו': פו"א, ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים. מקרא זה למדנו. והחברים העירו בו. שמארת כתוב חסר, שמורה על מיעוט המלכות, וכך הוא, כמו שאמרו. אלא למה כתוב זה ביום הרביעי הרי מיום שני היתה המלכות ראויה להיות חסרה, כי ביום שני נברא בו גיהנם, וכיון שנברא בו גיהנם נמצאת הלבנה, שהיא המלכות, חסרה מסבתו, ולמה זה כתוב ביום רביעי.