זהר

תקג) אתא בוצינא קדישא ושאר חברייא, ואשתטחו קמיה, ואמרו, ודאי כען לית מאן דיכיל למיטל מניה חולקיה, דלא יהיב ביה חולקא חד בעלמא, אלא בורא עלמין, עלת על כלא, וביה תליא ענשיה, או אגריה, ולא במלאך ושרף, ולא בשום בריה דעלמא. ובגין דא אוקמוה רבנן דמתניתין, המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם. מיד דשמע מלין אלין דאר"ש בוצינא קדישא חדי ר"מ. וכל חברייא בריכו ליה, ואמרו, ר"מ, אי לא הוה אתי ב"נ בעלמא אלא למשמע דא דיי.

פירוש הסולם

תקג) אתא בוצינא קדישא וכו': בא המאור הקדוש, ושאר החברים והשתטחו לפניו, ואמרו, ודאי, עתה אין מי שיוכל לקחת ממנו. מן האדם, חלקו כי אפילו אחד בעולם לא נתן בו חלק, אלא בורא העולם, עלת על הכל בלבד, ובו תלוי עונשו או שכרו, ולא במלאך ושרף ולא בשום בריה שבעולם. ומשום זה העמידו חכמי המשנה, המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם. מיד ששמע דברים אלו שאמר ר"ש מאור הקדוש, שמח רעיא מהימנא. וכן כל החברים ברכו אותו, את רע"מ, ואמרו, רעיא מהימנא, אם לא בא אדם לעולם אלא לשמוע זה, די לו.