זהר

קסא) י"ג תיקונין אינון דתליין משערא, ג׳ לכל סטר, לד׳ סטרין, ואינון וא"ו. עלייהו איתמר, קוצותיו תלתלים. לעילא ברישא, בפלגו דרישא, מתפלגין אורחין בשערא, לתלתין ותרין שבילין, בחושבן יו"ד ה"א ה''א. וכלהו שבילין אינון בימא, דאיהו מוחא. ואלין תיקונין אינון ברישא דההוא גופא דג"ע, וכלהו תיקונין אית ביה, עד הכא יראי אלהים.

פירוש הסולם

קסא) י"ג תיקונין אינון וכו׳: י"ג תקונים הם התלוים משערות. כי ד׳ תקונים הנ"ל חגת"ם, דהיינו ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, שהם ד׳ צדדים דרום צפון מזרח ומערב, וכשנכללים זה מזה, יש ג׳ בכל צד מד׳ הצדדים, שה"ס ג׳ קוין שיש בכל אחד מחגת"ם שהם י"ב, ועם הכולל הם י"ג. והם וא"ו שבגי׳ י"ג (כנ"ל אות ק"ג) ועליהם נאמר, קווצותיו תלתלים. ואלו י"ג תקונים הם בג׳ צדדי הראש, שהם ימין ושמאל של הראש, ואחורי הראש, ד׳ בכל צד, ועם הכולל הם י"ג. ולמעלה בראש, במחצית הראש, דהיינו באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב שבילים בחשבון יו"ד ה"א ה"א, ועם י"ג תקונים שבשערות שה"ס ואו, הם יוד הא ואו הא. (עי׳ לעיל אות ק"ג) וכל השבילים הם בים שהיא המוח, שה"ס ל"ב נתיבות החכמה המאירים בבינה. ואלו התקונים הם בראש של גוף ההוא שבגן עדן. וכל התקונים יש בו. עד כאן יראי אלקים, (עי׳ לעיל אות י"ט).
ביאור הדברים, השם הויה במילוי אלפין, ה"ס ז"א, וע"כ נקרא אדם, משום שהויה במילוי אלפין, הוא בגי׳ מ"ה כמספר אדם (כנ"ל אות ק"ה) והמספר הזה מתחלק לב׳ בחינות, לבחינת י"ג, שה"ס ואו, ולבחינת ל"ב שה"ס יו"ד ה"א ה"א. וההפרש שבהם הוא במציאות המלכות. כי הן המספר ל"ב והן המספר י"ג, שורשם הוא מד׳ אותיות הויה, שה"ס ג׳ קוין שהם יה"ו, ומלכות המקבלתם. אלא כשד׳ אלו נכללים זה מזה, יש ב׳ אפני ההכללות, א) היא בפשיטות, שכל אחד מהד׳ נכלל מכל הד׳ והם י"ו. ואפן זה, ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, כי יש ד׳ פנים בכל חיה, הכלולים אלו מאלו, והם י"ו פנים. ויש ד׳ כנפים בכל חיה הכלולות אלו מאלו והם י"ו כנפים. והם ל"ב. (כנ"ל באות ק"ב). והטעם שאנו חושבים הפנים בפני עצמם והכנפים בפני עצמן. הוא כי שורש הכל הוא קו האמצעי, המיחד ומשלים הימין והשמאל, שהם י"ה, ומשפיע לה׳ אחרונה. וקו האמצעי נקרא משום זה קו המדה. וסוד קו המדה, נתבאר לעיל (באות ק"כ וקכ"א) שע"כ נקרא קו המדה משום שהקו הוא ו׳ ויוצא מן המדה שהוא י׳ שה"ס המסך. כמ"ש שם. ולפיכך נבחנים ב׳ בחינות י"ו, כי מצד הו׳ נבחנים י"ו פנים. ומצד הי׳ שהיא המסך שבמלכות הדבוקה בו, נבחנים י"ו כנפים. אפן ב) של התכללות, הוא שכל אחד מהד׳ נכלל רק מג', משום שבבחינה זו, נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה, כי אפילו במלכות אין יותר רק ג׳ קוין, ומכל שכן בכל אחד מג׳ קוין שאין יותר מג׳ קוין, וע"כ הם ד׳ פעמים ג׳ שהם י"ב ועצמות המלכות נגנזת בסוד הא׳ דמילוי ואו (כנ"ל אות ק"ד וק"ה ע"ש) והנה נתבארו ב׳ אפני ההתכללות שאם חושבים גם את המלכות בההתכללות הם דפ"ד שהם י"ו, וי"ו שבפנים עם י"ו שבכנפים, הם ל"ב. ואם אין חושבים המלכות, הם דפ"ג, שהם י"ב ועם הכולל י"ג.
עתה יש להבין טעם הדברים למה בל"ב שבילים, חושבים את המלכות בהתכללות, ובי"ג אין חושבים את המלכות. והנה שורש הדברים הוא במוחין, כי יש בז"א ב׳ בחינות מוחין, יש מוחין דאו"א, כלומר הנמשכים מאו"א, שהם ד׳ מוחין, חכמה, בינה, ימין דדעת שהוא בחי׳ ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. ויש בו מוחין מבחינת ישסו"ת, שהם רק ג׳ מוחין חכמה בינה דעת. והטעם הוא כי במוחין דאו"א מושפעים רק חסדים, והי׳ שה"ס מלכות אינה יוצאת מאויר שלהם. וע"כ יש בקו אמצעי שתי בחינות: ימין דדעת שהוא ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. משא"כ בישסו"ת שהמלכות יוצאת מאויר שלהם, וקו האמצעי מיחד הימין והשמאל להמשיך מהם חכמה, ע"כ נכללת המלכות ונעלמת בז"א בסוד המסך דחירק, ואינה נראית לבחינה בפ"ע, וע"כ אין יותר מג׳ מוחין חב"ד (כמ"ש זה באדרא רבא אות קפ"ט בהסולם ע"ש). ולפיכך נמשכים מהם ב׳ מיני התכללות של ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, א) ההתכללות מצד המוחין דאו"א שהם חסדים, שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מהד׳ כל הדי, והם י"ו בחינות. ועם י"ו כנפים, הם ל"ב שבילים. ב) ההתכללות הנמשכת מצד המוחין דישסו"ת, שהם חכמה, שבהם אפילו במוחין אין המלכות נבחנת למוח ד׳, ואין שם אלא ג׳ מוחין, ע"כ ההתכללות דד׳ הנמשכת מהם, אין המלכות נכנסת בהתכללות, ואין שם אלא ג"פ ד׳. שהם י"ב, שעם הכולל הם י"ג. כחשבון הוא"ו דהויה. כנ"ל.
ובראש, יש חוורתי ויש שערות. השערות משפיעות חכמה, והחוורתי משפיעות חסדים (כנ"ל באד"ר דף י"ב ד"ה פירוש) והטעם כי אין החכמה מתגלית אלא עם דינים לרשעים הרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, (כבאד"ר אות רי"ט ע"ש) לפיכך השפעתם מחוברת בשערות. כי שערות הן מלשון סערות שהן דינים. אמנם החוורתי שבין השערות מורה על השפעת החסדים שאין בהם דין והם לבנים. ואע"פ שבז"א נבחנים חסדים לו"ק בלי ראש, אמנם החסדים המושפעים מן החוורתי, נבחנים לג"ר, משום שהם נכללים עם השערות שיש בהם שפע החכמה. ונתבאר שיש ב׳ בחינות השפעות בראש. השפעת החסדים שה"ס חוורתי, והשפעת החכמה, שה"ס שערות. והשפעת החוורתי, נמשכת מאו"א, שבהם ד׳ מוחין. והשפעת השערות נמשכת מישסו"ת שבהם ג׳ מוחין. ונמצא שהשפעת החוורתי הוא בסוד ל"ב שבילים. והשפעת השערות הוא בסוד י"ג תקונים. שה"ס הוא"ו. כנ"ל.
וז"ש (באות ק"ס) הרי ארבע תקונין דשערא דשריא עלייהו הוי"ה. כי ארבע אותיות הויה הן כנגד ג׳ קוין, שהם יה"ו, ומלכות המקבלתם, שהיא ה׳ תתאה, וכבר ידעת שבד׳ תקונים אלו יש ב׳ מיני התכללית, שבסוד השפעת החכמה, אין המלכות נכנסת בהתכללות, וכל אחד מהד׳ נכלל רק מג׳, וה"ס וא"ו דהויה, שבגי׳ י"ג. וז"ש (באות קס"א), י"ג תקונין אינון דתליין משערא, כי השערות, שה"ס השפעת החכמה, שהיא נמשכת מישסו"ת, אין המלכות נכנסת שם בהתכללות, ואין שם אלא י"ג תקונים. דהיינו, ג׳ לכל סטר לד׳ סטרין. שעם הכולל הם י"ג. ואינון ואו. שה"ס ואו דהויה שהיא בחשבון י"ג, הרומזת לי"ג תקונים אלו. וכ"ז בשערות שהן השפעת החכמה הנמשכת מישסו"ת. אמנם בחוורתי, דהיינו בלבן שבין השערות, ששורשן הוא השביל הלבן שבאמצע הראש, שמשם מתחלקות השערות לימין ולשמאל, שה"ס השפעת החסדים הנמשכים מאו"א עלאין, נכנסת המלכות בהתכללות ד׳ התקונים, וכל אחד מהד׳ נכלל מכל הד׳, שהם י"ו, אשר בסוד י"ו פנים וי"ו כנפים ה"ס ל"ב. כנ"ל. וז"ש, לעילא ברישא בפלגו דרישא, דהיינו השביל הלבן החוצה את שערות הראש באמצע הראש, מתפלגין אורחין בשערא לל"ב שבילין, בחושבן יו"ד ה"א ה"א, כי להיותם השפעת החסדים מאו"א עלאין, ע"כ המלכות נכנסת בהתכללות ד׳ התקונים, והם י"ו פנים וי"ו כנפים שהם ל"ב שבילין. והם כחשבון יו"ד ה"א ה"א. שהוא בגי׳ ל"ב. דהיינו כמו שנתבאר בתחילת הביאור, שהשם הויה יש בו ב׳ בחינות י"ג ול"ב. שהם וא"ו דהויה ויוד הא הא. והטעם הוא כמו שהמוחין דז"א, הם בב׳ בחינות, שהם או"א וישסו"ת, כך התכללות הקוים באים בב׳ בחינות, שמצד או"א עלאין הם יו"ד ה"א ה"א, שהם בחשבון ל"ב שבילין. ומצד ישסו"ת ה"ס וא"ו, שהיא בחשבון י"ג. ובשערות מאירה הואו, ובפלגותי דשערי ודרכים הלבנים שבין השערות, מאירים יו"ד ה"א ה"א.