זהר

כז) א"ר חייא, והא תנינן אל גזרת רחמי. כד"א, אל מוציאם ממצרים. אל רחום וחנון. א"ל לאו הכי, דתנינן, דשליט רחמי על דינא. אל בלחודוי יכולת הוא, ורשותא הוא דיליה. מאי יכולת, שולטנותא. כלומר, שלטנותא דאל, אתגבר גזרה דיליה. כד"א יש לאל ידי, רשותא דיליה יכולת דעינא בישא. אמר ליה והא כתיב, האל הגדול הגבור. אל גדול נצחא, אל בלחודוי נצחא.

פירוש הסולם

כז) א"ר חייא והא וכו': אר"ח, אתה אומר, שהאל הוא רומז לדינין דנחש, והרי למדנו, אל, הוא גזרת הרחמים. כש"א, אל מוציאם ממצרים. אל רחום וחנון. א"ל אינו כן. כי למדנו שאל רחום פירושו, ששולט הרחמים על הדין. אבל אל בלבדו, הוא לשון יכולת, והרשות הוא שלו. מהי יכולת. היינו ממשלה, כלומר, ממשלתו של אל, שהתגברה וניצחה את הגזרה שלו. כש"א, יש לאל ידי, שפירושו יכולת שלו ורשות, דהיינו הרשות והיכולת של עין הרעה שהיתה ללבן. א"ל והרי כתוב, האל הגדול הגבור. וגדול הוא חסד. ומשיב, אל גדול פירושו נוצח, וכן אל בפני עצמו פירושו נוצח.