זהר

טו) בההיא שעתא, בעי לאפקא מיא, א"ל קב"ה, משה, אסטי חוטרא מגיסא אחרא. דתרין אתאן אתעבידו ביה. כמא דאתעביד מסטרא אחרא. חד את הכא, וחד את במריבה. אבל השתא, והכית בצור. מאי צור. בהאי צור דסליק נחש.

פירוש הסולם

טו) בההיא שעתא בעא וכו': באותה שעה רצה להוציא מים. אמר לו הקב"ה, משה, נטה את המטה מצד האחר, דהיינו מן הצד החקוק בו נחש עלי צור. שהם ב' מיני דין, כנ"ל בסמוך. שב' אותות נעשו בו, כמו שנעשו בצד האחר של המטה. אות אחד כאן, בהכאת הצור, שזה נעשה מבחינת הדינים דצור. ואות אחד במי מריבה, ששם היה צריך הנס להעשות מבחינת הדינין שבנחש, כמ"ש לפנינו (באות כ') אבל עתה, והכית בצור, דהיינו רק בדינין דצור, ולא בדינין דנחש. מהו צור. ומשיב, בצור הזה שהנחש עולה בו. כלומר, שה"ס הצור, שנאמר עליו, דרך נחש עלי צור. פירוש. כמו שנתבאר לעיל, שצור הוא בחינת דינין דימין, דהיינו דמסך דמפתחא שבקו האמצעי, ונחש, הוא בחינת דינין דשמאל היוצאים בעת שהארת החכמה שבשמאל נמשכת ממעלה למטה, כמ"ש (בפלפה"ס אות כ"ט ע"ש).