זהר

יד) ות"ח א"ר יהודה, בעא קב"ה דשמוי דהוו גליפין בחוטרא יעביד אתאן. ותניא, תרין אתין אתעבידו בימא, בההוא סטר דסטא משה ברחמי ודינא. בזע ימא לישראל בי"ב שבילין, ואתיב בדינא על מצראי, ואטבע לון בתהומא הה"ד, וישב ה' עליהם את מי הים.

פירוש הסולם

יד) ות"ח א"ר יהודה וכו': ובוא וראה, אר"י, רצה הקב"ה ששמותיו שהיו חקוקים במטה יעשו אותות. ולמדנו, ב' אותות נעשו בים באותו הצד שנטה משה ברחמים ודין, א', שבקע הים לישראל בי"ב שבילים. ב', שהשיב הים בדין על המצרים, והטביע אותם בתהום. ז"ש, וישב ה' עליהם את מי הים.
ביאור המאמר. פירוש כל הגאולות באות מכח קו האמצעי. לפיכך כשרצה הקב"ה שמשה יוציא את ישראל ממצרים, מסר לו סוד המטה. שכל הכחות והפעולות שבקו האמצעי חקוקים בו. ולפיכך חקק הקב"ה במטה את כל ג' הקוין. שה"ס שמותיו של הקב"ה אל אלקים הוי"ה (כנ"ל בראשית אות ס"א ואות ע').
ועם זה תבין את סוד הכתוב, ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה. וז"ס המשכת קו ימין אל מטה משה, שהוא בחינת חסדים בלי חכמה. ונקרא מטה, בסוד מטה כלפי חסד. ונודע שקו ימין נעשה ע"י עלית המלכות לבינה. וז"ס ויאמר השליכהו ארצה, דהיינו שיוציא עתה את המלכות מבינה, למקום המלכות הנקראת ארץ, שעם זה חוזרים בינה ותו"מ אל המדרגה, והארת החכמה דשמאל, שה"ס קו השמאל, (כמ"ש בפלפה"ס אות כ"ט ע"ש. ואין להאריך פה) מבחינת הדינין שבו, מכונה נחש. וזסו"ה ויהי לנחש. שעי"ז שהוציא הדינין דמלכות מבינה והשליך אותם למקומה לארץ, יצא קו השמאל במחלוקת על קו הימין, שהדינים שלו מכונים נחש. ואז וינס משה מפניו, שלא יכול לסבול הדינין דשמאל, וינס מהם. ובזה נחקק קו השמאל במטה. ואז נאמר, ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו, כי בסיום הדינין דקו השמאל יוצאים הדינים דמנעולא, שה"ס הדינים שבמסך דמלכות דמדת הדין. בסו"ה לפתח חטאת רובץ. וז"ס ואחוז בזנבו, שיעורר מדת הדין דמנעולא, הממעט את החכמה שבשמאל, שעי"ז יתיחד השמאל עם הימין (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ח) שבזה משתלמים שניהם, אלא שהחסד שבימין מאיר מלמעלה למטה, והחכמה שבשמאל מאירה רק ממטה למעלה, שהיא בחינת ו"ק דחכמה (כמ"ש שם). גם נודע, שקו האמצעי מעורר ב' פעולות, כדי למעט הג"ר דשמאל, שמתחילה מעורר המנעולא, ואח"כ, כדי שיהיה ראוי להמשיך הו"ק דחכמה מחליף המנעולא במפתחא (מז"ש בזהר לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש). וזסו"ה, וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. בכפו הוא בדיוק, דהיינו בכפו של משה, שהיא בחינת מפתחא, כי תחילה אחז בזנבו של נחש, שה"ס פעולה הא' דקו האמצעי, ואח"כ החליפו בכפו של עצמו, שהוא, פעולה ב' דקו האמצעי שהחליפו במפתחא. שה"ס בחינת הדינים שבקו ימין, שהם מעלית המלכות לבינה. והנה נתבארו ג' הקוין שנחקקו במטה. שבחינת מטה הא', שנשאל, מזה בידך, ויאמר מטה הוא בחינת קו הימין. וכשנהפך לנחש הוא בחינת קו השמאל שנחקק במטה. ואחוז בזנבו, ויהי למטה בכפו. הם ב' פעולות של קו האמצעי שנחקק במטה, וכל אלו הבחינות נשארו חקוקות במטה.
אמנם עיקר המטה הוא בחינת המטה הב', שה"ס קו האמצעי. וז"ש לעיל (פרשת ויצא אות י"ח) כד הוה האי מקל בידו של יעקב וכו' קרי ליה מקל. וכד הוה בידייהו דמשה ואהרן קרי ליה מטה. דהיינו שהוא בחינת קו אמצעי או של חו"ג הנק' מקל, א' של נו"ה הנקרא מטה. ע"ש. ונודע שקו האמצעי כולל בעצמו כל הדינים שבימין ושמאל. ולפיכך נבחן בו במטה, ב' צדדים ובכל צד ב' בחינות. צד הא', של המטה, הוא היחוד של ימין ושמאל שעושה. ובו ב' בחינות א' גילוי אורות החכמה והחסדים המלובשים זה בזה, שנעשה ע"י היחוד שלו. ואור הזו בכללו נקרא רחמים. בחינה הב' היא מיעוט הג"ר דחכמה דשמאל, שנעשה ע"י יחוד ימי ושמאל, כנ"ל (בפלפה"ס אות ל"ח). צד הב' הוא בחינת הדינים שבימין ושמאל שנחקקו בו. וגם בו ב' בחינות, בחינה א', היא דינין דשמאל, שיצאו מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה, שדינים האלו נקראים נחש, כנ"ל בחינה ב' של צד הזה, היא הדינים דימין שיצאו מחמת עלית המלכות לבינה, שדינים אלו ה"ס דינים דמפתחא, הנבחנים, שנחלפו מבחינת זנבו של הנחש שהוא מנעולא, לבחינת כפו של משה, שה"ס מפתחא, כנ"ל.
וז"ש (באות י"א) גליף הוה חוטרא מתרין סטרין, כי מתוך שהמטה הוא בחינת קו האמצעי, ע"כ יש בו ב' צדדים, שצד הא' הוא מבחינת היחוד ימין שמאל שעושה, ובצד הזה ב' בחינות, וז"ש, חד סטרא, צד הא', שהוא מיחוד ימין ושמאל, יש בו ב' בחינות. הבחינה הא', הוא דרחמי, אור הרחמים, שהוא האורות דחסדים וחכמה מימין ושמאל שנתיחדו זה בזה. ובחינה ב' של צד הזה, היא ודינא, דהיינו הדין שנעשה מחמת יחוד ימין ושמאל, שהוא הדין של מיעוט הג"ר דחכמה דשמאל, וחד סטר, היינו צד הב' של המטה, שהם בחינת הדינים דימין ושמאל שנחקקו בו, הוא דינא בדינא, דהיינו ג"כ ב' בחינות, שהן ב' מיני דינים, ומחוברים זה בזה, שבחינת דין הא' שבו, היא דינין דשמאל הנקראים נחש, ובחינת דין הב' שבו, היא דינים דימין שה"ס מפתחא, והם מכונים צור. וז"ש, נחש עלי צור, שב' דינים האלו הם מחוברים זב"ז, ונקראים, נחש עלי צור.
וז"ש (באות י"ב) ונטה בחד גיסא דגליפא ברחמי ודינא, כי לקריעת ים סוף היה צריך לצד הא', ששם רחמים ודין, מכח היחוד דימין ושמאל, שהיה צריך להמשיך רחמים על ישראל, שיקבלו המוחין דרחמים, מיחוד האורות דחכמה וחסדים, והיה צריך דין, להטביע את המצרים. שזה נעשה מתוך בחינת הדין שבצד הזה, שהוא מיעוט הג"ר. כמו שמפרש לפנינו.
וז"ש (באות י"ג) דגליף הוה מקדמת דנא, נחש עלי צור, שב' הדינים המחוברים זה בזה, הנקראים נחש עלי צור, נחקקו במטה מקודם קריעת ים סוף, דכתיב, וישליכהו ארצה ויהי לנחש, בההיא שעתא אתגליף נחש עלי צור, דהיינו כמו שנתבאר לעיל, אשר וישליכהו ארצה ויהי לנחש, ה"ס יציאת קו השמאל עם הדינים שבו, המכונים נחש, ואח"כ ויהי למטה בכפו, ה"ס הדינים דמפתחא המכונים צור. ונחקקו שם אלו ב' דינים הנקראים נחש עלי צור.
וז"ש (באות י"ד) בעא קפ"ה דשמוי דהוו גליפין בחוטרא יעביד אתאן, כי אלו ג' הקוין, שנחקקו במטה במעמד הסנה, כנ"ל, ה"ס שמותיו של הקב"ה, כי קו ימין נקרא אל, וקו שמאל נקרא אלקים, וקו האמצעי נקרא הויה, שמהם, יצאו בהמטה ונחקקו בו, ב' צדדים, שבכל צד ב' בחינות, כנ"ל. ורצה הקב"ה שאלו השמות יעשו אותות ונסים. כלומר, שיפעלו הרחמים והדינים שבהם. וז"ש, ותניא, תרין אתין אתעבידו בימא בההוא סטר דסטי משה ברחמי ודינא. כי בים פעל הצד של רחמים ודין, כנ"ל, ונעשו בו ב' נסים, א' מרחמים, וא' מדין. בזע ימא לישראל בי"ב שבילין, שז"ס הרחמים, דהיינו האורות היוצאים מיחוד החכמה והחסדים זה בזה, שיחוד הזה מתבאר בי"ב שבילים, דהיינו ג' קוין ומלכות המקבלת אותם, שהם ד', ובכל אחד מהם יש כללות של ג' קוין, וג"פ ד', הם י"ב, ומי"ב אלו שביחוד ימין ושמאל, נעשו בים י"ב שבילים שעברו ישראל בהם. ואתיב בדינא על מצראי, ואטבע לון בתהומא, כי הדין הזה, נמשך ממיעוט הג"ר דשמאל, ששם היתה כל אחיזת המצרים וחיותם, וכיון שמחמת היחוד הזה, נסתלקו ג"ר דשמאל, ע"כ נטבעו המצרים, שחיותם מג"ר האלו, ולא נשאר בהם עד אחד. וזכור כל הדברים האלו להמשך המאמר, כי אי אפשר להכפילם בכל פעם.