זהר

תקצא) ובגין דא, ביומין דחול, אמרין ישראל, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו וגו'. בגין דביומין דחול, שכינתא תתאה אתלבשת באלין קליפין דמיתה דדינא. ובשבת אתפשטת מנייהו, בגין דאילנא דחיי דאיהו בן י"ד יד"ו, אתחבר בה"א. בההוא זמנא נייחא אשתכחת לה"א, וכל מה דאיהו תחותה, ולא צריך למימר ביה והוא רחום. ומאן אינון תחותה. ישראל. וכל אתר דישראל משתכחין, נטירו אשתכח ונייחא.

פירוש הסולם

תקצא) ובגין דא ביומין וכו': ומשום זה בימות החול, אומרים ישראל, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו וגו'. משום שבימות החול השכינה התחתונה מתלבשת באלו הקליפות של מיתה ושל דין, ובשבת היא מתפשטת מהם משום שעץ החיים שהוא בן י"ה, דהיינו שיש לו המוחין די"ה שהם חו"ב, הוא יהו, כי ז"א הוא ו' ויש לו מוחין די"ה. והוא מתחבר בשבת עם ה', שהיא המלכות, בזמן ההוא נמצאת מנוחה אל הה' וכל מה שהוא מתחתיה, וע"כ אין צריך לומר בה והוא רחום. ומי המה מתחתיה, הוא ישראל. ובכל מקום שישראל נמצאים, נמצאות שמירה ומנוחה.