זהר

תקפט) ובגין דנשמתא יתירה אתפשטא בשכינתא, דאיהי שבת מלכתא, דאתמר בה ומלכותו בכל משלה, משם איהי מלכות, דשלטנותהא על ארעא, ועל אילנין וזרעין. ובגין דאילנא דחיי, דהיא נשמתא יתירה דבשבת, בה תולדין דילה, אית נייחא לארעא, דאיהי שכינתא.

פירוש הסולם

תקפט) ובגין דנשמתא יתירה וכו': ומשום שהנשמה יתירה מתפשטת בהשכינה, שהיא שבת המלכה, שנאמר בה, ומלכותו בכל משלה, משם היא מלכות, שממשלתה על הארץ, ועל אילנות וזרעים. ומשום שעץ החיים שהוא ז"א שהוא הנשמה יתירה שבשבת (כנ"ל אות תקע"ב) בו הוא התולדות שלה, יש מנוחה לארץ שהיא השכינה. פירוש. כיון שבשבת מזדווגת המלכות עם עץ החיים, שהוא ז"א, ע"כ יש לה מנוחה, כי כל הקליפות נכנעות מחמת הארת הזווג הזה, ואין ממשלה בכל העולמות, חוץ מממשלתה.