זהר

שמב) דמקרבנא אשתמע צלותא, צלותא מקרבנא. כגוונא דאתמר בהון, ואשמע את קול כנפיהם. הכי בכרובים, וישמע את הקול מדבר אליו. כגוונא דכבש סלקין ונחתין ביה קרבנין ועלוון. הכי בצלותא, מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. וכגוונא דסיני, דביה משה ואהרן סלקין ונחתין, סלקין תרין ונחתין ב'. ובפקודא דא, אתרמיזו כל פקודין דאורייתא.

פירוש הסולם

שמב) דמקרבנא אשתמע צלותא וכו': מן קרבן נלמד על התפלה, ותפלה נלמד מקרבן. כמו שנאמר בתפלה, ואשמע את קול כנפיהם, כנ"ל, כך בכרובים, שה"ס קרבן, דהיינו יחוד הויה אדני הנעשה בקרבן, נאמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואנו לומדים תפלה מקרבן, שכתוב בו הקול מדבר, שרומז על קול ודבור, שהם הוי"ה אדני, אף בתפלה, אע"פ שנאמר רק ואשמע את קול כנפיהם, ולא נזכר בו דבור, גם שם הדבור בכלל. וכמו בכבש המזבח שעולים ויורדים בו קרבנות ועולות, כך בתפלה עולים שני מלאכים ויורדים שנים. וכמו בסיני שבו עלו משה ואהרן וירדו, ונמצא שהיו עולים שנים וירדו שנים. ובמצוה זו של התפלה, נרמזו כל המצות שבתורה.
פירוש נודע שקו האמצעי מתקן את הקוין, שהחסד יאיר ממעלה למטה. והארת החכמה תאיר ממטה למעלה (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת). וע"כ הארת החסד מכונה ירידה. והארת החכמה עליה. וז"ש, כגוונא וכו' ואשמע אות קול כנפיהם, הכי בכרובים וישמע את הקול מדבר וגו'. קול ה"ס הארת חסדים דז"א. דבור ה"ס הארת חכמה. ולמדים זה מזה אשר בואשמע את קול כנפיהם הנאמר בתפלה גם הדבור בכלל כמו בכרובים. דהיינו שיש בתפלה הן הארת החסדים והן הארת החכמה. וז"ש, כגוונא דכבש, סלקין ונחתין וכו' שהיתה בו הארת החכמה שה"ס סלקין, והארת החסדים שה"ס נחתין. הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. שגם כאן יש ב' מיני הארות דרך ירידה ודרך עליה שהם חכמה וחסדים. וז"ש, ובפקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. כי כל מצות התורה נכללו בב' אורות אלו, כי רמ"ח מצות עשה ה"ס חסדים, ושס"ה מצות לא תעשה ה"ס תקוני הארת החכמה.