זהר

לו) וקרבנא דא, כגוונא דקרבנא דבעירא, דא לח׳ יומין, ודא לח' יומין, דכתיב, ומיום השמיני והלאה ירצה, במאי ירצה. במעבר עליה חד שבתא, כיון דאעבר עליה חד שבתא, כדין ירצה דא לקרבנא, ודא לקרבנא. אמאי. בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת, רזא דברית קדישא, ועל דא כלא ברזא עלאה איהו. ע״כ.

פירוש הסולם

לו) וקרבנא דא כגוונא וכו׳: וקרבן הזה, הוא כמו קרבן מן הבהמה, כי זה לח׳ ימים וזה לח׳ ימים, שכתוב, ומיום השמיני והלאה ירצה. במה ירצה. הוא, מפני שעבר עליו שבת אחד. כי בין ח׳ ימים מוכרח להיות שבת אחד. כיון שעבר עליו שבת אחד, אז ירצה זה לקרבן, שהיא הבהמה, וזה לקרבן שהוא ילד הנימול. למה. הוא משום שנתדבק ונזדמן לשבת הזה, שהיא המלכות, סוד ברית קודש, שהוא היסוד. כלומר שבשבת נמצא היסוד בכל שלמותו, ע״כ מקבל ממנו הילד הארה לתקון ברית קודש שלו. וכן הבהמה ירצה לקרבן, כי הקרבן מיחד יסוד ומלכות, וצריך משום זה לקבל תקון מיסוד השלם ביום השבת. וע״כ הכל הוא בסוד עליון. (ע״כ רעיא מהימנא).