זהר

כט) בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו׳. תא חזי, בכל יומא ויומא, כ״י, נטלא מבי מלכא מזונא לרוחיהון דבני נשא, וזנת להו בקדושה. בר להני, עד דאתיישבן בגופא אינון רוחין, בתר תלתין ותלת יומין, אשגחת עלייהו כל יומא, דהא רוחין מתקשרן בגופא כשאר בני עלמא, כמה דהיא לא שריא אלא באתר שלים, כך כל עובדוי כהאי גוונא, עד דאשתלימו. בכל קדש לא תגע, לאשגחא עלייהו.

פירוש הסולם

כט) בכל קדש לא תגע וגו׳: בוא וראה, בכל יום ויום, כנסת ישראל, שהיא המלכות, לוקחת מזון מבית המלך בשביל הרוחות של בני אדם, ומזינה אותם בקדושה. חוץ מאלו הרוחות שהם בבחינת ל״ג ימי טהרה, עד שאלו הרוחות מתישבים בגוף, אחר ל״ג ימים, היא משגחת עליהם בכל יום, כי אז הרוחות מתקשרים בגוף כשאר בני העולם. כמו שהיא, המלכות, אינה שורה אלא במקום שלם, כך כל מעשיה הוא באפן הזה, כלפי הרוחות של בני אדם, עד שנשלמו. ז״ש, בכל קדש לא תגע, שפירושו, להשגיח על הנשמות. כלומר, שאינה נוגעת בקדש לקבל מזון מן הקדש, שהוא ז״א, בשביל הרוחות.