זהר

רצד) בכה ר' פנחס, אמר, מאריה דעלמא, רחשא דניסא דא עבדת בגיני, ואשתזבון אינון יודאי, ולא ידענא. פתח ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. כמה טיבו עביד קב"ה עם בני נשא, וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא, ולא ידע אלא איהו בלחודוי. ב"נ קם בצפרא, וחויא אתי לקטלא ליה, וב"נ שוי רגליה על רישיה, וקטיל ליה, ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי, הוי, לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא, ולסטין מחכאן למקטליה, אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה, והוא אשתזיב. לא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה, ונסא דארחיש ליה, בר איהו בלחודוי, הוי, לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עביד וידע. ואחרא לא ידע.

פירוש הסולם

רצד) בכה ר' פנחס וכו': בכה ר' פנחס אמר, רבונו של עולם, מקרה של נס הזה עשית בשבילי, ואלו היהודים ניצלו, ואני לא ידעתי. פתח ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. כמה טוב עושה הקב"ה עם בני אדם, וכמה נסים עושה להם בכל יום, ואין יודע אלא הוא בלבדו, אדם קם בבוקר, ונחש בא להרגו, והאדם שם רגלו על ראשו, בלי משים לבו, והורג אותו, ואין יודע בו אלא הקב"ה לבדו. הוי, לעושה נפלאות גדולות לבדו. אדם הולך בדרך ושודדים ממתינים לו להרגו. בא אחר ונותן כופר תחתיו, והוא ניצל. ואינו יודע החסד שעשה עמו הקב"ה, והנס שקרה לו חוץ הקב"ה לבדו, הוי, לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עושה ויודע, ואחר אינו יודע.