זהר

רצג) רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה, אנתו דר' שמעון, דהות במרעא. והוו אזלי עמיה חברייא, והוא הוה רכיב בחמריה. עד דהוה אזיל בארחא, פגע בתרין ערבאי, אמר לון, בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא. אמרו ליה, מיומין דעלמא לית אנן ידעין. מיומין דילן, אנן ידעין. דהא יומא חד, הוו אינון לסטין מקפחי ארחין דגוברין בההוא חקלא, ופגעו באינון יודאי, ואתו לקפחא לון. ואשתמע מרחיק בהאי חקל, קל דחמרא דא, דנהק תרי זמני, ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא ואוקיד לון. ואשתזיבו אינון יודאי. א"ל. ערבאי, במלה דא דקא אמרתון לי, תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין, דקא מחכן לכו בארחא.

פירוש הסולם

רצג) רבי פנחס הוה וכו': ר"פ היה הולך לראות בתו אשת ר' שמעון שהיתה חולה, והיו הולכים עמו החברים, והוא היה רוכב על חמורו. בעוד שהיה הולך בדרך פגשו בו ב' ערבים, שאל אותם, אם בשדה זה נתעורר פעם קול מימי העולם. אמרו לו מימי העולם אין אנו יודעים. מימים שלנו אנו יודעים. כי יום אחד שודדים היו פושטים על דרכי האנשים בשדה ההוא, ופגעו ביהודים, ובאו לאבד אותם. ונשמע מרחוק בשדה ההוא הקול של חמור הזה, שאתה רוכב עליו, שהיה נוער שתי פעמים. ובאה שלהבת אש עם קול ההוא ושרף אותם. וניצלו אלו היהודים, אמר להם. ערבים ערבים, בזכות דבר זה שאמרתם לי תהיו נצולים ביום הזה משודדים המחכים לכם בדרך. מקפחי פירושו פושטים. כי ופשט גדוד, מתרגם מקפחין, (הושע א' ז').