זהר

תקג) ר' יוסי אמר, שוש אשיש ביי', תרין חדוון. ביי': ברחמי. תגל נפשי, הא בדינא. אמר ר' יהודה, בכלא חדוה על חדוה. וחדוה דציון, זמין קב"ה לאחדאה לישראל, בחדוותא יתיר מכלא, דכתיב ופדויי יי' ישובון ובאו ציון ברנה וגו', ופדויי יי' ישובון, הא חד. ובאו ציון ברנה, הא תרי. ושמחת עולם על ראשם, הא תלת. ששון ושמחה ישיגו, הא ארבע. לקבליהון דארבע זמנין דאתפזרו ישראל ביני עממיא. וכדין כתיב ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו בשמו וגו'.

פירוש הסולם

תקג) ר' יוסי אמר וכו': רי"א, שוש אשיש בה' וגו'. שתי שמחות כאן, בה', הוא ברחמים. תגל נפשי באלקי, הוא בדין. אמר ר' יהודה, בכל הם שמחים הן ברחמים והן בדין, שמחה על שמחה. ושמחת ציון, עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתירה מכל. שכתוב, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וגו'. ופדויי ה' ישובון, הרי אחת. ובאו ציון ברנה, הרי שתים. ושמחת עולם על ראשם, הרי שלש. ששון ושמחה ישיגו, הרי ארבע. הם כנגד ארבע פעמים שנתפזרו ישראל בין העמים, ואז כתוב, ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו וגו'.