זהר

שטז) ד"א את עצה, ההוא דיהיב עיטא למתא, לאשתזבא מן דינא, ואוליף לון ארחא דיהכון בה. וע"ד לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, לנדחא עליה דינא, ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא. כי ממנו תאכל. וכי ההוא מחבלא אכיל מניה. לא. אלא כי ממנו תאכל, ההיא טנרא תקיפא, ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה, דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא, אלא אורייתא דההוא זכאה, כביכול איהו מפרנס לה, ויהיב לה מזונא בהאי עלמא, יתיר מכל קרבנין דעלמא.

פירוש הסולם

שטז) ד"א את עצה וכו': פירוש אחר. את עצה, היינו אותו שנותן עצה לבני העיר להנצל מן הדין, ומלמד להם הדרך שילכו בו. וע"כ לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, דהיינו לנדוח עליו דין, ולא לשלוף עליו חרב לוהטת חרב שנונה, אותו החרב ההורגת שאר בני אדם שבעולם. כי ממנו תאכל. שואל, וכי אותו מחבל אוכל מן התלמיד חכם, ומשיב, לא, אלא כי ממנו תאכל פירושו, אותו הסלע הקשה, אותה שכל הרוחות התקיפים והקדושים יוצאים ממנה, שהיא המלכות, היא תאכל ממנו, כי אין הנאה ותשוקה לרוח הקדש, שהוא המלכות, בעולם הזה, אלא התורה של אותו הצדיק, כביכול הוא מפרנס אותה, ונותן לה מזונות בעולם הזה, יותר מכל הקרבנות שבעולם.