זהר

רסו) תניא, אמר ר' יוסי, זמנא חדא הוינא אזיל בארחא, והוה ר' חייא ברי עמי. עד דהוינא אזלין, אשכחנא חד גבר, דהוה לקיט בחקלא, עשבין לאסוותא. קריבנא לגביה, אמינא ליה, בר נש, קוטרא דקוטרי דעשבין למה. לא זקיף רישיה, ולא אמר מידי. אהדרנא זמנא אחרא ואמינא האי, ולא אמר מידי. אמינא ליה לרבי חייא ברי, או האי בר נש אטים אודנין, או שטיא, או חכימא. יתיבנא גבוי. לבתר לקיט אינון עשבין, ואחיד לון, וחפא עליהון טרפי גופנין.

פירוש הסולם

רסו) תניא אמר ר' יוסי וכו': למדנו, אר"י, פעם אחת, הייתי הולך בדרך, והיה ר' חייא בני עמי. בעוד שהיינו הולכים, מצאנו איש אחד, שהיה לוקט עשבים בשדה לרפואה. קרבנו אליו, אמרתי לו: אדם, אגודות אגודות העשבים למה לך. לא זקף ראשו ולא ענה כלום. חזרתי פעם שנית ואמרתי זה, ולא ענה כלום. אמרתי לר' חייא בני, או שאיש הזה אטומים אזניו, או שהוא שוטה, או שהוא חכם. ישבתי אצלו. אחר כך, לקט העשבים, וקשר אותם, וכסה אותם בעלי תאנה.