זהר

תצא) אמר ר' חייא, כתיב שפך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', מאן דשפיך דמא, כאלו אזעיר דמותא וצלמא דלעילא, כלומר, לא אזער דמותא דא, אלא דמותא אחרא, משמע דכתיב שפך דם האדם באדם דמו ישפך. באדם עלאה, מטי האי פגימותא, מההוא דמא דאושיד. מאי טעמא. משום כי בצלם אלהים עשה את האדם. ובגין כך, הא בהא תליא.

פירוש הסולם

תצא) אמר ר' חייא וכו': אר"ח, כתוב, שפך דם האדם באדם דמו ישפך. מי ששופך דם כאלו ממעיט דמות וצלם שלמעלה. כלומר, לא מיעט דמות זה של התחתון, אלא דמות אחר, זה משמע שכתוב, שפך דם האדם באדם דמו ישפך, באדם העליון מגיע פגם ההוא מדם ששפך. מהו הטעם. משום כי בצלם אלקים עשה את האדם. ומשום זה תלוים זה בזה, שאנכי וגו' תלוי בלא תרצח.