זהר

תפה) כבד את אביך ואת אמך רבי חייא פתח, ונהר יוצא מעדן וגו'. ונהר, דא נביעו דמבועא, דנפיק תדיר ולא פסק. ומנהרא דמבועא דא, אתשקיא כל גנתא דעדן. וההוא נהרא דמבועא קדישא, אקרי א"ב. מאי טעמא. משום דאיהו נביעא לאתזנא לגנתא.

פירוש הסולם

תפה) כבד את אביך ואת אמך: ר' חייא פתח, ונהר יוצא מעדן וגו'. ונהר, זהו הנביעה של המבוע שיוצא תמיד ואינו נפסק, ומן הנהר של המביע הזה נשקה כל גן העדן, ונהר ההוא של המבוע הקדוש נקרא אב. מהו הטעם. הוא משום שהוא נובע להזין את הגן.
ביאור הדברים. נודע שזו"ן מצד אצילותם אינם ראוים לקבל אור העליון, משום ששולט בהם מלכות דצמצום א', וכדי שיהיו ראוים לקבלת האור העלה הבינה אליה את המלכות הזו, שע"י עליה זו נעשתה ראויה לקבלת האור. כמ"ש כל זה לעיל (ב"א דף ז' ד"ה כבר ע"ש). ומטעם תקון הזה נשתנה שמם של חכמה ובינה שבבינה, לאו"א, וזו"ן נקראים בנים שלהם, להיותם מתקנים ודואגים לתקון זו"ן כאו"א על בנים.
והנה עליה הראשונה של המלכות במקום בינה היתה בראש א"א, שמחמת עליה זו יצאה הבינה מראש א"א, שמטעם זה נקרא א"א, ראשית. (כנ"ל בראשית א' דף ו' ד"ה אחר ע"ש) וזסו"ה, ונהר יוצא מעדן, כי עדן, הוא חכמה דא"א, ונהר, היינו הבינה שיצאה מבחינת ראש ונעשתה לבחינת גוף דא"א בלי ראש. והיתה זה, כדי להשקות את הגן, לתת אור אל המלכות, כי לולא העלאה הזו לא יכלה המלכות לקבל אור לעולם.
וז"ש, ונהר, דא נביעו דמבועא דנפיק וכו', כי חכמה דא"א נקראת עדן, והוא המבוע, ובינה היוצאת ממנו, נקראת נביעו. ונקראת נהר. וההוא נהרא דמבועא קדישא אקרי אב. דהיינו הבינה הזו נקראת אב, משום שהיא קבלה המלכות לתוכה ונתמעטה על ידה לבחינת גוף כדי לתקנה. שמטעם זה נקרא החו"ב שבה בשם אבא ואמא. כנ"ל. וז"ש, מאי טעמא, משום דאיהו נביעא לאתזנא לגנתא, שמטעם שהיא דואגת לתקון הגן, שהוא המלכות, ע"כ נקראת אב, כנ"ל.