זהר

נ) ולנח אתגליא מה דהוה עתיד למהוי, ולא בעא רחמי עלייהו. עד דאתא משה, ובעא רחמי, דעתידין הוו ישראל, דלא יפקון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה, מסטרא דגבורה, דהוא דין, ואתחזר עלמא לתוהו. ובגין דבעא משה רחמין עלייהו, שמאלא דוחה, ולא יפקון ביה ישראל.

פירוש מעלות הסולם

נ) ולנח אתגליא מה וכו׳: ולנח נתגלה מה שהוא עתיד להיות, ולא ביקש רחמים עליהם. עד שבא משה, וביקש רחמים. כי עתידים היו ישראל שלא יצאו מן הגלות, אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה, מבחינת הגבורה שהיא דין, וחזר העולם לתהו. ומשום שמשה ביקש רחמים עליהם, נדחית הגאולה משמאל, ולא יצאו בו ישראל. רק בימין כמ״ש ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל.