זהר

קטז) כדין כתיב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכתיב, אוכלים ושותים ושמחים. דהא שית ושיתין אתפתחו. וכל עידויין עילאין הוו נחתין לעלמין כולהו. וכלהו הוו חדאן לסלקא לגבי עלמא עילאה, למלקט ברכאן ועדונין לעלמין. כדין, חביבו אתער מנייהו לגבי מלכא עילאה, למהוי כולא חד בלא פירודא. כדין שבחא דסלקא על כל שבחין, למלכא דשלמא כלא דיליה, למהוי כולא בחדוה עילא ותתא.

פירוש הסולם

קטז) כדין כתיב וישב וגו': אז כתוב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים כי שית, שהוא מלכות, ושיתין, שהם חג"ת נה"י דז"א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, שהוא בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות, אז, מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, שהוא ז"א, שיהיה הכל אחד, ז"א ומלכות, בלי פרוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, שהוא בינה, שיהיה הכל בשמחה למעלה ולמטה.