פירוש הסולם
קט)
מהאי נפקי חמש וכו': מזה, מישסו"ת, יוצאים חמשה מקורות, שהם חג"ת נ"ה דז"א, וסתום אחד, שהוא יסוד דז"א, ואחד שמאסף את הכל. שהוא המלכות. והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כש"א בראשית ברא אלקים.
בראשית הוא אותיות
ברא שית. זה הוא
שית, שהוא המקור שמאסף אליו כל המקורות, שהם חג"ת נה"י דז"א, לזון העולמות.
והטעם שהמלכות נקראת
שית. ולא שבע. הוא מרמז בזה, שהכוונה היא על מלכות דמפתחא, שאינה בחינת מלכות ממש, אלא בחינת יסוד דמלכות, וע"כ קורא אותה
שית כמו שנקרא היסוד. (ועי' בהקדמת ספר הזהר אות מ"ג).
