זהר

קח) דהא בקדמיתא עד לא איתברי עלמא, סליק ואתגלי חד רעותא, דאיקרי מחשבה סתימא, ושוי כולא בההיא מחשבה סתימא, וכל מאי דהוה ויהוי. ומההוא מחשבה סליק רעותא למברי עלמא, ונפק נביעו דקיק, כליל סתימו דמחשבה, ודא לא אשתמע לבר, ולא אתגליא. ואית ביה אסתכלותא דחכמתא, לחכימי לבא אתמסר, בגין דלא אתגליא לבר.

פירוש הסולם

קח) דהא בקדמיתא עד וכו': ומפרש דבריו. כי בתחילה מטרם שנברא העולם, עלה ונגלה רצון אחד, שנקרא מחשבה סתימא, שהוא א"א דהיינו כתר. ונתן הכל באותה מחשבה הסתומה, כל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה, שהוא כתר, עלה הרצון לברוא את העולם. ויצא מבוע דק, שהוא או"א עלאין, הכולל סתימת המחשבה, וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה. דהיינו שהחכמה אינה מתגלה בו. ויש בו, דהיינו בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת, הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, שנשמתם מלבשת את ישסו"ת, משום שהחכמה אינה נגלית מהם ולחוץ. כלומר, שאינה מאירה ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה. ואותם שאינם במקומם, לא יוכלו לקבל מהם.