זהר

תב) פורים אתקריאת, על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג. ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל, בההוא זמנא אתמר בה, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.

פירוש מעלות הסולם

תב)​ פורים אתקריאת על וכו׳: ונקראת המלכות פורים, על שם אותו האור של סליחה ומחילה וכפרה, של יום הכפורים, שעתידים להתענג בו בפורים, ולשנות אותו מענוי, הנוהג ביום כפורים, לענג של פורים. ומה שהשכינה שהיא מלכות, היא אסור בו ביום הכפורים בנעילת הסנדל, שהיא אחד מה׳ ענויים, המקבלת מקו שמאל דבינה. (עי׳ בזהר פרשת תצוה אות קי״ד). בעת ההיא היינו בפורים בשעתו, או בעת הגאולה, בקביעות נאמר בה, במלכות, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. ועונג וחדוה וכמה דברים טובים מזומנים אליה, וזה יהיה בקביעות בעת הגאולה הקרובה.
פירוש: יש להבחין בין המוחין שבמלכות נוקבא דז״א ביום הכפורים, ובין המוחין שבמלכות בפורים, ובין השלימות של המלכות בגמר התקון, שתתגלה המלכות דצמצום א׳ שברדל״א, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כי סוד סליחה מחילה וכפרה שביום הכפורים, הוא סוד המשכת הארת החכמה, ע״י עליית המלכות לבינה, ונעשתה כמו הבינה כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ומקבלת הארת החכמה מקו שמאל דאמא, כי אין כפרת העונות אלא ע״י גילוי אור החכמה, שהוא אור החיים בסו״ה והחכמה תחיה בעליה, וע״כ הבינונים שעשו תשובה זוכים אז לכפרת עונות, ולחתימה לחיים, אמנם עוד לא נגמר הדבר בשלימות כי זו״ן במקומם ומכש״כ התחתונים, אי אפשר להם לקבל את אור החכמה בלי חסדים, וזמן המשכת החסדים להלבשת החכמה נמשך כל שבעת ימי הסוכות עד להושענא רבה ולכן יום הושענא רבה נקבע ליום של מסירת פתקי הדין להוציאם לפועל, כי עד יום הושענא רבה עוד נמשכת הארת החכמה, ונשלם הארתה עם הלבשתה באורות החסדים ביום זה. ולמחרת ביום שמיני עצרת נעשה זווג זו"ן בשלימות.
וענין זה מבואר היטב בזהר פרשת אמור (אות רכ״ה) וז״ל ר׳ אבא שלח ליה לר״ש אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש ר׳ אבא וכו׳ א״ל רבי חייא לרבי אבא, האי דשלח לקבלך מאי קאמר. אמר, ודאי לאו זווגא דמלכא במטרוניתא דהיינו ז״א במלכות, אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה, שאז החכמה דאמא מלובשת בחסדים דאבא. וכד אתנהרא מניה, קרינן לה קדש, דהא מבי אבא נטלי האי, וכדין מזדווגי זו״ן כחדא, וכו׳ ולא בזמנא אחרא, בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אמא, ויום הכפורים אוכח דאסור בתשמיש המטה בגין דזווגא של ז״א ומלכות, לא אשתכח וכו׳.
ובזה נבין למה בנעילה של יום הכפורים יכולה המלכות לעלות עם ז״א אל הג״ר דא״א, ובשבת אפילו במנחה אין עליה כלל ועיקר לרחל בדיקנא קדישא דא״א, (עי׳ שער הכוונות ענין יוכ״פ דרוש ד׳ ביפה שעה שם שהניח בצ״ע) כי ענין שני מלכים משתמשים בכתר אחד שה״ס הבחינה הז׳, דהיינו שזו״ן יזדווגו פב״פ בכתר אחד, כי שמוש פירושו הוא זווג, אי אפשר להיות אלא אחר שתתגלה המלכות דצמצום א׳ הגנוזה ברדל״א, שהיא המ״ן דנוקבא מצמצום א' הראויה לזווג עם ז״א בקומה שוה. אבל מקודם זה, אין מגולה ברדל״א אלא בחינת יסוד דמלכות דצמצום א', שהם מספיקים למוחין דזכר שהוא ז״א, שאינו צריך אלא למ״ן זכרים, דהיינו בחינת נוקבא הכלולה בזכר, הנקראת בנימין הכלול ביוסף, (עיין בלוח התשובות תלמוד ע״ס חלק ט״ו תשובה י״ג) משא״כ המלכות צריכה למ״ן דנוקבא אמיתים, שהם רק בחינת מלכות לבדה, ואין בחינת מלכות באצילות, אלא מצמצום ב׳ בלבד, הנקראת מלכות דאמא, שמבחינה זו אין זווג דגדלות, אלא מבחינת התכללות עם העטרא דגבורה דז״א, וכיון שג״ר דנוקבא אינם באים מחמת המ"ן שלה עצמה, אלא מחמת התכללותה בעטרא דגבורה דז״א, לכן היא נבחנת לקטנה ממנו, כי היא צריכה אליו להתכללות. הרי שלא יצוייר זווג דגדלות פב״פ בכתר אחד, אלא בעת שתהיה אל המלכות המ״ן דצמצום א', שעליהם יוצאים המוחין דג״ר, וזה לא יהיה אל הנוקבא בבחינת מ״ן נקבות השייך אל הנוקבא כי היא נגנזה ברדל״א, ולא תתגלה רק לעתיד בסוד ראש פנה.
ולכן בשבת במנחה שהנוקבא היא במוחין דפב״פ, אי אפשר לה לעלות עם ז״א לג״ר דא״א, דהיינו למדרגת יחידה ולהשתמש בכתר א׳ מפני שאין לה המ״ן דצמצום א', משא״כ בנעילה ביום כפור, שהנוקבא היא אב״א שפירושו הוא בלי זווג כנ״ל בזהר פרשת אמור, ע״כ היא יכולה לעלות בקומה שוה עם ז״א עד הכתר שלו. ואנו נצטוינו משום זה על החמשה עינויים הנוהגים בקו השמאל דאמא, טרם ביאת הקו האמצעי ליחד את הקוים. שה״ס הדינים שיש בעת הארת חכמה דשמאל בלי חסדים. והנה שורש נשמת מרדכי, הוא סוד בחינת בנימין הכלול ביוסף, (עיין שער הכוונות ענין פורים) ולכן על ידו היתה תשועת ישראל בזמן ההוא, כי זו״ן היו אז במצב אב״א בקומה שוה עד הכתר, ואין המוחין ההם מתלבשים במלכות בלי חסדים, ואדרבה אז זמן של דינים וחושך שז״ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל, אלא מכח הצומות וזעקתם של בני ישראל גרמו שיתפשטו החסדים למעלה, בעת ההיא אל המלכות דרך נס אשר אז יכולה גם החכמה להתפשט בה, ולכן היתה הארת מרדכי מתפשטת ומאירה לחוץ מיסוד דנוקבא הקבוע מבחינת צמצום ב', ונעשה הנס והישועה לישראל. וזה מרומז בפסוק ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', כי השיג בחינת הלבוש שהוא החסדים שבהם מתלבש אור החכמה, הנקרא עטרת זהב גדולה, כי חסד וחכמה נקראים גדולה.
וז״ס שאמרו חז״ל (שבת פ״ח.) קימו וקבלו שקימו מה שקיבלו כבר שמתוך אהבת הנס קבלו מאהבה, והענין כי עד עתה אע״פ שמלכות קבלה מוחין גדולים כמו בבית ראשון שהיו זו"ן פב״פ במדרגה ו', עכ״ז היו המוחין נמשכים ממלכות דאמא שה״ס צמצום ב' שנקראת יראה, אלא מתוך התכללות במוחין דז״א קבלה מוחין דג״ר, ולא מכח עצמה, כי מכח עצמה היתה מתוקנת בצמצום ב׳. אבל עתה שנתפשטו החסדים במלכות, בעת היותה במוחין הגדולים דאב״א, ונתלבשו בה ע״ד המוחין דפב״פ, זה נבחן לקבלת המוחין באהבה שהוא בחינה החסד השבה להיות חכמה, אשר קבלה כזו לא יארע עוד לפני גמר התקון, אלא אחר שתתגלה המלכות דצמצום א׳ ברדל״א בגמר כל התקון. וזוהי ההפלאה הגדולה שהיתה אז בימי הפורים, שהיא בסוד מטי רגלין ברגלין, אשר הרגלים של פרצופי האצילות יסתיימו בשוה עם הרגלים דפרצופי א״ק, שה״ס הכתוב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב שה״ס המלכות, שבטרם גמר התקון נמצאים רגלי פרצופי האצילות מסתיימות עם הפרסא שלמעלה מעולם הבריאה, ששם נקודת הסיום דצמצום ב׳, שה״ס בינה דנה״י דא״ק. אבל בגמר התקון יתבטל הצמצום הב׳ וישובו ג׳ עולמות בי״ע למדרגת אצילות, ואז יתארכו רגלי פרצופי האצילות עד לנקודה דעולם הזה כמו הסיום רגלים של א״ק, בסו״ה ועמדו רגליו על הר הזיתים, וזה שכתוב בזהר כד מטי רגלין ברגלין ייתי מלכא משיחא.
וזה אמרו, פורים אתקריאת על שם יום כפורים שבו המשכת הארת החכמה, שה״ס האורות של כפרת עונות, והחתימה לחיים. דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג כי בשתא אלפי שני לפני גמר התקון אי אפשר לנו לקבל את אורות החכמה ממלכות שעולה לבינה, רק ע״י החמשה הענויים שמקבלת מקו השמאל דבינה, שה״ס הדינים המתלוים עם הארת חכמה דשמאל בלי חסדים, אשר בפורים לשעתו, קבלנו אותם בנס ומתוך אהבת הנס קימו וקבלו באהבה, והענוי נהפך לענג וכן לעתיד כשתמחה זכר עמלק, ותתגלה המלכות דצמצום א׳ הגנוזה ברדל״א בסוד ראש פנה, ויתארכו רגלי פרצופי האצילות עד לרגלי א״ק, אז ומה דאיהי אסור ביה נעילת הסנדל, כי רגלי פרצופי האצילות מסתיימות בחזה שה״ס בינה דנה״י דא״ק בסוד צמצום ב', ואסור לעורר את המנעולא שה״ס המלכות דצמצום הא׳, בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב שכל הזווגים של העולמות אבי״ע יהיו על המסך דצמצום א', כמו בא״ק, בסוד מטי רגלין ברגלין ומלכות תקרא בת נדיב, כי על צורת הקבלה שבה, תשרה צורה של השפעה טהורה וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה כי נעשה ראויים לקבל לעצמינו כל הטוב והעונג והנועם שבמחשבת הבריאה, ועם כל זה נזכה לדבקות עצומה, מחמת השואת הצורה ליוצרה, וכל הרצון לקבלה יהיה כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו, כי יש לו הנאה ית׳ כשמקבלים ממנו, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.