זהר

רנח) והשתא דנהיר שמשא, הוא עדן צלותא לצלאה, כמה דאוקמוה, דכתיב ייראוך עם שמש. מהו עם שמש. לנטרא נהורא דשמשא בהדן, לאנהרא לה, דהא יראה בהדי שמשא אצטריך, ולא לאפרשא לון. וכד לא נהיר יממא, לאו הוא יראה בהדי שמשא, וצריכא לחברא לון כחדא. ודא הוא עם שמש.

פירוש הסולם

רנח) והשתא דנהיר שמשא וכו': ועתה שהאיר השמש הגיע זמן תפלה להתפלל, כמו שבארוה, שכתוב, ​ייראוך עם שמש, מהו עם שמש, היינו, לשמור עמנו אור השמש כדי להאיר אליה לנוקבא, הנקראת יראה. כי היראה שהיא הנוקבא, צריכה להיות בחיבור עם השמש, שהוא ז"א, ולא להפריד אותם. וכל עוד שלא האיר היום אין היראה עם השמש, וע"כ כשמאיר השמש, צריכים לחבר אותם יחד, וזהו עם שמש.
ביאור הדברים, כי יש ב' זווגים, א) להשלמת הכלים של הנוקבא, והוא זווג של לילה. ב) להשלמת המוחין שלה, והוא זווגו של יום. וענינם רחוק זה מזה עד לקצה, עד כי מעשה היחוד בזווג של הלילה, גורם פירוד אם ממשיכו בזווג של יום, וכן להיפך, שמעשה היחוד בזווג של יום, גורם פירוד אם ממשיכו בזווג של לילה.
והענין הוא, כי יש ב' מצבים בנוקבא, א) מבחינת היותה בשלמות מטרם מיעוט הירח, שאז היתה קומתה שוה עם ז"א בסוד ב' המאורות הגדולים. ב) מבחינת מציאותה עתה אחר מיעוטה, שנתמעטה עד לנקודה, ואין בה אלא מה שנותן לה ז"א, ויש מעלה במצב הא', להיותה נשלמת בחכמה, וקומתה שוה עם ז"א, אבל כנגד זה יש בה גרעון שמפאת חסרון אור החסדים גם החכמה שבה אינה מאירה והיא חשך. ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י תפלת ערבית ועסק התורה בחצות לילה ואילך, והוא סוד זווג הלילה, בסו"ה​ ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ויש מעלה במצב הב', שאז מקבלת חסדים מז"א, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים והמוחין מאירים בה בכל השלמות. אבל כנגד זה יש בה גרעון אז, כי נתמעטה קומתה ונעשתה טפלה לז"א, ואין לה משהו מעצמה אלא מה שנותן לה ז"א. (ועיין בענין זה לעיל בראשית א' דף ק"ח ד"ה וכבר) ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י קריאת שמע ותפלה של שחרית, בזווג היום.
וזה אמרו, (באות רנ"ז) אשתדלנא באורייתא מפלגות ליליא וכו' דההיא שעתא דקדרותא וכו' אתתא משתיא בבעלה, שז"ס זווג של לילה להשלמת הכלים, שאז ממשיכים לה המצב הא', וז"ש, ואינון ברזא כחדא, דהיינו ששניהם הם בקומה שוה, דבעיא איהי למהך למשכנא, שצריכה ללכת להשתלם בהארת הכלים, שה"ס המשכן וכליו, בעולמתהא דיתבי בהדה, ולהשפיע מאור זה אל העלמות היושבות עמה, בסו"ה ותקם בעוד לילה וגו' וחק לנערותיה. ובגין כך, לא בעי ליה לבר נש למפסק מלייהו דמתחברן כחדא, שאסור להפסיק הדברים הגורמים להם להתחבר כאחד בקומה שוה, דהיינו לבטל הארת החכמה שה"ס המצב הא', ולאעלא מלה אחרא בינייהו, ולהכניס דבר אחר ביניהם. דהיינו, שאסור אז לקרות שמע ולהתפלל תפלת שחרית, שבזה ממעט קומתה מקומת ז"א, כדי להמשיך לה אור החסדים, שה"ס המצב הב', ההפוך מהמצב הא' כנ"ל, והמבטל אותו.
וז"ש והשתא דנהיר שמשא היא עדן צלותא, כי כשהאיר השמש, דהיינו שהגיע הזמן לזווג של יום, ולהמשיך המצב הב' להשלמת המוחין, אז הוא זמן תפלה, כלומר שעל ידי התפלה ממשיכין לה את זה. וז"ש לנטרא נהורא דשמשא בהדן, דהיינו להמשיך אור ז"א שנקרא שמש, שהיא אור החסדים, לאנהרא לה להאיר אל הנוקבא, כדי שתתלבש החכמה שבה, באור החסדים דז"א, דהא יראה בהדי שמשא אצטריך, שהנוקבא צריכה אז להיות עם השמש, שהוא ז"א, כלומר שאז אין לה מעצמה שום אור אלא צריכה לקבל מן השמש ולא לאפרשא לון, שאם מפרידה מז"א היא מתבטלת לגמרי, וכד לא נהיר יממא לאו הוא יראה בהדי שמשא, דהיינו בלילה, אין היראה שהיא הנוקבא, עם השמש, כלומר שאינה מקבלת ממנו אור החסדים אלא היא מקבלת אור החכמה מבינה, (כנ"ל דף מ' ד"ה בשעתא ע"ש) וצריכא לחברא לון כחדא, וכשהגיע זמן זווג של יום צריכים לחבר אותם יחד, כי אז נעשית טפלה לו וצריכה לקבל ממנו הכל, כנ"ל, ודא הוא עם שמש, וע"כ, אומר הכתוב ייראוך עם שמש, דהיינו שנעשית אז מחוברת וטפלה לשמש.