זהר

רנז) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'. ר' יוסי שאל לרבי אבא, א"ל, הני חמשה עשר יום, מאי קא מיירי. א"ל, ודאי רזא יקירא הוא. ת"ח, בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד, בארחיה נטלא, ובארחיה יתבא, ובארחיה אתער ועביד מאי דעביד. האי עשור מכנסת ישראל אינון. ויומא עשיראה, בעשיראה קיימא. ועל דא בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו'. והאי יומא, הוא דילה. וחמשה יומין אחרנין, דמלכא הוא. ההוא יומא דאתי עלה. דהא חכמשאה, ביה יתיב מלכא, בכורסייא.

פירוש הסולם

רנז) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו': ר' יוסי שאל לר' אבא. אמר לו, אלו חמשה עשר יום, מה הם אומרים. אמר לו. ודאי סוד יקר הוא. בוא וראה בין למעלה ובין למטה, כל אחד ואחד בדרכו נוסע, ובדרכו יושב, ובדרכו נתעורר, ועושה מה שעושה. כלומר שאין דבר אחד דומה לחבירו בין למעלה ובין למטה. עשור הזה הוא מכנסת ישראל, דהיינו שרומז על המלכות, כי יום העשירי עומד בספירה העשירית, שהיא מלכות. וע"כ נאמר, בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו'. משום כי בעשור היא מלכות, וכיון שכבר נשלמו בעשרת הימים עשר הספירות, ע"כ ויקחו להם וגו'. ויום ההוא, העשירי בחדש, הוא שלה. וחמשה ימים האחרים הם של המלך, שהוא ז"א. יום ההוא שבא עליה, וממלא אותה באורותיה, וע"כ בחמשה עשר יום המלכות במלואה, כי ביום החמישי, שנגמרו ה' ספירות דז"א, יושב בו המלך על הכסא, שהיא המלכות. שז"ס סיהרא באשלמותא.
פירוש. עשרת הימים רומזים על עשר ספירות שבמלכות, המלבשת מחזה ולמטה דז"א, ועד אז, אין לה עוד מה' ספירות שמחזה ולמעלה דז"א כלום, שהם חב"ד וחו"ג, כי ת"ת שמחזה ולמעלה ודעת, נחשבים לספירה אחת, כי ת"ת העולה לבינה נעשה בה לדעת. ועם חו"ג, הם שלשה, ועם חו"ב, הם חמשה. אלא בעבור עוד חמשה ימים לחדש, היא משגת מה' ספירות עליונות שמחזה ולמעלה דז"א, ונמצאת עמו בזווג. וע"כ נמצאת המלכות בחמשה עשר יום לחדש בכל השלמות. וז"ש, האי עשור מכנסת ישראל אינון, שעשר לחדש היא עשר ספירות דמלכות, המגיעה עד החזה דז"א. וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, וחמשה הנוספים על עשור לחדש, הם ה' ספירות חב"ד חו"ג שמחזה ולמעלה דז"א. ההוא יומא דאתי עלה, שבמלאת חמשה עשר יום ז"א מזדווג עמה ומשפיע לה מה' ספירות שמחזה ולמעלה שלו. דהא חמשאה ביה יתיב מלכא בכורסייא, כי החמישי, שהוא ז"א, המלך משפיע בו אל הכסא שלו שהוא המלכות, שמשפיע לה מה' ראשונות.