זהר

שסב) פתח רבי יצחק ואמר, חי יי' וברוך צורי וירום אלהי ישעי, האי קרא איהו רזא. חי יי', וכי לא ידענא דקב"ה אקרי חי, אלא אפילו צדיק, איהו אקרי חי, דהא חי, צדיק איהו לעילא, וצדיק איהו לתתא. לעילא קב"ה אקרי חי. לתתא צדיק אקרי חי, דכתיב ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אמאי אקרי חי בגין דאיהו צדיק, דהא צדיק חי אקרי, חי העולמים. וברוך צורי, כלא חד, חי וברוך, דלא מתפרשי מהדדי, דכד מתחברין כחדא אקרי באר מים חיים. דא נביע לגו, ודא אתמלייא מניה.

פירוש הסולם

שסב) פתח ר' יצחק ואמר וכו': פתח ר"י ואמר, ​חי ה' וברוך צורי וירום אלקי ישעי. מקרא זה הוא סוד שכתוב, חי ה', וכי איני יודע שהקב"ה הוא חי. ומשיב, אלא אפילו צדיק שהוא יסוד, נקרא חי, כי צדיק הוא ממשיך הארת החכמה, שנקרא אור החיה, וע"כ נקרא חי, כי חי הוא צדיק למעלה וצדיק למטה, כלומר הן ז"א שהוא למעלה, והן יסוד שלו למטה, נקראים חי, למעלה נקרא הקב"ה, שהוא ז"א חי, דהיינו שכתוב חי הויה, ולמטה נקרא הצדיק חי, דהיינו יסוד דז"א, שכתוב ובניהו בן יהוידע בן, איש חי, שיורה על יסוד. ולמה נקרא הקב"ה חי, משום שהוא צדיק, כלומר שהוא כולל גם בחינת יסוד צדיק, כי צדיק נקרא חי דהיינו חי העולמים. להיותו ממשיך הארת החכמה שנקרא אור החיה כנ"ל. ואין הקב"ה משפיע חכמה אלא אחר שנשלמים נה"י דכלים, שעקרו הוא יסוד צדיק, ואז נאמר חי הויה. דהיינו על שם המשכת החכמה.
וברוך צורי: הכל אחד הוא חי וברוך, כי אינם נפרדים זה מזה. כי חי פירושו הארת חכמה, וברוך פירושו הארת החסדים, ומחויבים להתלבש זה בזה, כי חכמה בלי חסדים חשך הוא. וזסו"ה, חי הוי"ה וברוך, דהיינו חכמה וחסדים יחדיו. צורי פירושו הנוקבא דז"א. כאשר מתחברים חי הויה וצור כאחד, נקרא הצור, באר מים חיים, זה נובע מבפנים של הבאר, דהיינו חי הויה וברוך, וזו מתמלאת ממנו, דהיינו הצור, שהוא הבאר. והטעם שנקראת באר מים חיים, הוא, כי מים ה"ס חסדים שמקבלת מן ברוך, חיים ה"ס הארת חכמה שמקבלת מן חי. ועל שם המבוע הנובע בה ב' הארות הללו, היא נקראת באר. ונתבאר סוד הכתוב, חי הוי"ה וברוך צורי, שיורה על שלמות הזווג דז"א ונוקביה, בשעה שמקבלת ממנו מוחין השלמים המרומזים בהמלות, חי, וברוך.