זהר

שלח) רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי באורחא, עד דהוו אזלי. אמר ר׳ יוסי לר׳ חייא, נשתדל במלי דאורייתא, במלי דעתיק יומין. פתח רבי חייא ואמר, חטאתי אודיעך וגו', מכאן אוליפנא, דכל ב״נ דמכסי חטאוי ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא, ויתבע עלייהו רחמי, לא יהבין ליה למפתח פתחא דתשובה, בגין דאיהו מכסי מניה. ואי איהו פריש לון קמי קב״ה, קב״ה חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא.

פירוש הסולם

שלח) ר׳ חייא ור׳ יוסי וכו׳: ר"ח ור״י היו הולכים בדרך. בעוד שהיו הולכים, אמר ר׳ יוסי לר׳ חייא נעסוק בדברי תורה, בדברי עתיק יומין. פתח ר׳ חייא ואמר, חטאתי אודיעך וגו'. מכאן למדתי, שכל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני מלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכסה ממנו. ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב״ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.