זהר

רפ) יתיר חובק את ידיו, במרירו ואנינו דיליה, ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה, דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא. מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל, דלבתר לית ליה רשו, אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי, ככסיל בלא דעתא כלל, ואזיל בלא תועלתא, ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו. מרירו דעילא ותתא, כד ישראל בעאקו, ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון, לאפקא מניה.

פירוש הסולם

רפ) יתיר. חובק את וגו׳: (חמר תחילת הענין) יותר. הכסיל, שהוא הס״א חובק את ידיו, במרירות ואנינות שלו, ואח"כ אוכל את בשרו בהכרח, כי אין לו רשות לסטרא אחרא, לשלוט על דבר אחר, חוץ מבשר. מה הוא נהנה בכל מה שהשטין ועשה ועמל עד שהמיתו, שלאחר כך אין לו רשות להנות ממנו אלא על מה שהוא שלו, שהוא הבשר, כי הס״א נותנת לאדם את הבשר (כנ״ל אות רל״ח ע״ש) ואח״כ הוא רוקד ושמח ככסיל בלא דעת כלל, והולך בלא תועלת, ואוכל את הבשר, ובשאר אין לו רשות. והוא מרירות שלמעלה ושלמטה, כשישראל בצרה ושונאיהם אוכלים אותם, ואינם נותנים כח במעשים טובים שלהם להוציאם ממנו. מן הס״א.