זהר

רנט) תו, א' דא, אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו, וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין, דאתערו דתלתא, אתער לגבי נוקביה,ואתהפך א ברזא אחרא. ונטיל נוקביה לתתא מיניה, ומתחבראן כחדא, וכדין נקודה עילאה שריא עליה, לאחזאה דנהורא עילאה, נקודה קמייתא, ברזא דשכינתא עילאה, לא שריא אלא באתר דאיהו דכר ונוקבא מתחברן כחדא.

פירוש הסולם

רנט) תו א' דא וכו': עוד יש להבחין, שהא' הזו, מתפשטת ונכללת בכלל כולם, וכיון שהוא, הקו האמצעי שבא', כלול בשלמות שני הצדדים, שעמו עצמו, הם התעוררות של ג' קוין, הוא מתעורר לנוקבא שלו, שהיא המלכות, ונהפכה הא' להבחין בה בסוד אחר, אשר הו' שבאמצע הא', היא ז"א הכולל ג' קוין, וי' תחתונה הדבוקה בו' היא המלכות, וו' עליונה, היא בינה המשפעת אל ז"א. וז"א לוקח הנוקבא שלמטה ממנה, שהיא הי' התחתונה, ומתחברים יחד, ואז הנקודה העליונה, דהיינו הי' העליונה, שהיא בינה, שורה עליו, להראות שהאור העליון שהוא הנקודה הראשונה, שהיא סוד השכינה העליונה שהיא בינה, אינה שורה, אלא במקום שדכר ונוקבא מתחברים יחד.