זהר

תמח) רבי אבא אמר, לאזדמנא ברכתא באינון יומין דלעילא, דמתברכאן מהאי יומא. והאי יומא, מליא רישיה דזעיר אנפין, מטלא דנחית מעתיקא קדישא סתימא דכלא, ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין, תלת זמני, מכד עייל שבתא, דיתברכון כלהו כחדא.

פירוש הסולם

תמח) ר' אבא אמר וכו': רא"א, שהטעם של ג' סעודות, הוא, כדי להמשיך ברכות בימים אלו של מעלה חג"ת נה"י, המתברכים מיום ההוא, שהוא השכינה מדה השביעית. ויום הזה, מלא ראשו של ז"א, דהיינו הג"ר שלו, מטל, דהיינו שפע, היורד מעתיקא קדישא הסתום לכל, ומשפיע לחקל תפוחין קדישין, שהוא השכינה, ג' פעמים מעת כניסת השבת, שיתברכו כולם כאחד.
ביאור הדברים. ז' ימים ה"ס ז' ספירות חג"ת נהי"מ. שז"א כולל ששת ימים, והמלכות ה"ס יום השביעי. וע"כ ביום השביעי מתגלה שלמות המלכות ובנינה פב"פ עם ז"א, והם עולים ומלבישים את או"א עלאין ומקבלים השפע מפה דא"א הנקרא עתיקא סתימאה. אבל בימות החול אין שלמות למלכות מטרם גמר התקון, ונמצא ז"א שאינו בזווג השלם עם המלכות, וכשאינו בזווג עם המלכות הוא חסר ג"ר. וע"כ נבחן, שביום השבת כשנשלמה המלכות, ובאה בזווג עם ז"א, מקבל ז"א ג"ר על ידי המלכות, והששה ימים של ז"א מתברכים בג"ר על ידה.
וזה אמרו. לאזדמנא ברכתא באינון יומין דלעילא, שהם חג"ת נה"י דז"א, כי בשבת מקבל ג"ר ממנה ע"י זווגה עמה. אמנם אין למלכות כלום אלא מה שמקבלת מז"א. וזה אמרו, והאי יומא מליא רישיה דז"א וכו' ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין. כי כל השפעה באה אל המלכות מז"א. ואע"פ שששת ימים דז"א מתברכים בג"ר ממנה, זה הוא רק מכח הזווג עמה כנ"ל.