זהר

פב) כגוונא דא, מקורא ומבועא דבירא, כל אינון בוצינין דלתתא, כלהו אתנהרין ואתמליין נהורין מניה. ודא קיימא לקבל דא. ובג"כ, בשעתא דכהנא פריש ידוי, ושארי לברכא עמא. כדין שראן ברכאן עלאין, ממקורא עלאה, לאדלקא בוצינין, ונהרין כל אנפין. וכנסת ישראל אתעטרת בעטרין עלאין. וכל אינון ברכאן נגדין ואתמשכן מעילא לתתא.

פירוש הסולם

פב) כגוונא דא מקורא וכו': כעין זה, הנאמר בבינה, גם המקור והמבוע של הבאר, שהוא יסוד, כל אלו הנרות שלמטה, דהיינו הספירות של המלכות כולן מוארות ומתמלאות אורות ממנו. וזה, יסוד, עומד כנגד זה, בינה כמו שהבינה הוא מקור המשפיע לכל, כן יסוד הוא מקור המשפיע למלכות. ומשום זה, בשעה שהכהן פורש ידיו ומתחיל לברך את העם, אז שורות ברכות עליונות ממקור העליון, בינה, להדליק הנרות, וכל הפנים מאירים, וכנסת ישראל שהיא המלכות, מתעטרת בעטרות עליונות, וכל הברכות יורדות ונמשכות ממעלה למטה.