זהר

מ) וע״ד כתיב, לא ידון רוחי באדם לעולם. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה. אלא אינון תרין רוחי, דנפקי זוגות, לא ידונין כחדא. ועל דא כתיב, וילדה זכר ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא. דאינון גרמו.

פירוש הסולם

מ) וע״ד כתיב לא וכו׳: וע״כ כתוב, לא ידון רוחי באדם לעולם. שואל, מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר. ומשיב, אלא הם ב׳ רוחות שיוצאים זוגות, ורוחי הוא כמו שהיה מנוקד עם ח׳ פתוחה, שהוא לשון רבים, לא ידונו יחד. כי הם באים לעולם הזה כשהם נפרדים אחד מחבירו. וע״כ כתוב, וילדה זכר, שאינו כלול מזכר ונקבה אלא כפי דרך העולם. שהם, אדם וחוה, גרמו בחטאם.
פירוש. משום שהאדם הראשון נתדבק בנשמות הזכרים המאירים ממעלה למטה, נמצא שהפריד הקשר של זכר ונקבה ביחד, כי כשהם ביחד, גם הזכר אינו מאיר ממעלה למטה. וכיון שאכל מעצה״ד, שפירושו שהמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, עשה פרוד בנשמות, ובאות לעולם זכר בפני עצמו ונקבה בפני עצמה. וזה גרם ג״כ שהזכר הוא חסדים בלי חכמה, כי מתוך שנפרד מן הנקבה, אינו יכול להאיר עוד עם חכמה, כי הארת החכמה אסורה להשפיע ממעלה למטה, כדרך הזכר. ולפיכך אינו משפיע רק חסדים מכוסים.